בעולם ההלניסטי והרומי היו שתים עשרה שעות יום ושתים עשרה שעות לילה. אורך השעות היה משתנה בהתאם לחודשי השנה.
השעה הראשונה של היום החלה עם זריחת השמש, השעה השישית הייתה שעת הצהרים. והשעה השתים עשרה הסתימה עם שקיעת השמש.
שעת הלילה הראשונה החלה עם שקיעת השמש. השעה השישית הייתה שעת חצות. והשעה השתים עשרה הסתימה עם זריחת השמש,
חלוקת היממה לשני חלקים של 12 שעות נהוגה עד ימינו.
השעון או מודד הזמן נקרא ביוונית הורלוגיון. המילה העברית החדשה אורלוגין יסודה בהורלוגיון היווני.
שניים מההורלוגיונים היו:
- הורלוגיון השמש – הנראה בתמונה למעלה. שים לב לצל המראה את השעה.
- קלפסידרה – מד זמן הבנוי על זרימת מים. בניגוד להורלוגיון השמש היא פעלה גם בלילה.
היו דגמים רבים של הקלפסידרה. הקלפסידרה המדוייקת ביותר הייתה של קטסיביוס – גאון הפנאומטיקה מאלכסנדריה.
על המכשיר המופלא הזה שהקדים את מגדלי השעון של אירופה באלף וחמש מאות שנה. קרא כאן.
בעלילת הספר מלכה בשר ודם. נעשה שימוש בשעות העתיקןת. וגם במודדי הזמן שעון השמש והקלפסידרה של קטסיביוס.