למדתי לקרוא מהר ובלי ניקוד. קראתי הכול מספרי הרפתקאות כמו חסמב”ה, הספורטאים הצעירים, החמישייה הסודית ועוד.
אך יותר מכול אהבתי את עיתון הילדים הנפלא משמר לילדים בנו של העיתון היומי המצוין על המשמר. המלעיגים יגידו
זהו עיתון מפלגתי. ובכן באותם הימים היו כמעט כול העיתונים מפלגתיים, אך שלא כמו היום הם הצהירו על כך בגלוי.
בתוכנית הרדיו המיתולוגית שלושה בסירה אחת נשאלה השאלה: מה ההבדל בין עיתון מפלגתי לעיתון בלתי תלוי? התשובות שאהבתי היו:
עיתון מפלגתי חייב לכתוב אמת חד צדדית, עיתון בלתי תלוי לא חייב לכתוב אמת בכלל.
עיתון בלתי תלוי, זה תלוי במי הוא בלתי תלוי.
נחזור לשבועון משמר לילדים שהייתי קורא אותו בשקיקה. הוא התייחס אל הילד כאל אדם תבוני קטן קומה ולא כאל ילד בעל צרכים מיוחדים,
הרי משטרת המחשבות של הפוליטיקלי קורקט, אוסרת עלינו להשתמש במילה מפגר.
כול שנה היינו כורכים את חמישים ושתיים החוברות של השנה, לכרך גדול וכחול שאוי לילד שהכרך נפל על ראשו.
בנוסף לקריאת החוברת השבועית, קראתי גם את הכרכים הכחולים מהשנים הקודמות.
בעלון הקיבוץ התפרסמה בדיחה בשמי ועל חשבוני:
בועז: “ראיתי במשמר לילדים דינוזאור מלפני 300 מיליון שנה.”
האם: “בועז אתה לא מגזים קצת?”
בועז: “אני לא מגזים, זה אפילו יותר כי החוברת היא מלפני כמה שנים.”
במשמר לילדים היה מתפרסם ציור והילדים היו צריכים לחבר שיר קצר עליו, השיר הזוכה ושם הכותב התפרסמו והמנצח זכה בפרס.
השתתפתי בתחרויות האלה ופעם אף זכיתי בפרס.
בציור הופיעו פיל הרוג ,צייד וכלבו. הצייד הצביע באצבעו לעבר נבלת הפיל. באותם ימים צייד וספארי היו תחביבים לגיטימיים
ולא רצח בע”מ ולכן זה היה ציור משעשע גם בעיתון ילדים מהפכני. זה היה השיר הזוכה שחיברתי:
את הפיל הרג צייד
וציווה על כלבו להביאו מיד
אמר הכלב: הן הפיל כה גדול
אני לעומתו נראה כחרגול
אך יותר מכול אהבתי את הסיפור יומו האחרון של מטווי קוזמין.
מסופר בו על סבא ונכד בעיירה הכבושה על ידי הגרמנים במלחמת העולם השנייה.
במערכה השנייה, הנאצים תופסים פרטיזן ומעמידים אותו מול כיתת יורים בכיכר העיר לעיני תושביה.
הפרטיזן צועק: “אחים הכו את הפאשיסטיים, סטאלין אתנו אנחנו ננצח.”
ואז מפלחים כדורי הגרמנים את ליבו.
אכן סיפור חזק וטוב, לא הפוצי מוצי העלוב שמקבלים הילדים היום כדי להגן על נשמתם הרכה והטהורה.