סיפורה של האימפריה הבריטית, הוא סיפור ההשתלטות, השליטה, הניצול
אך גם “התירבות” של כול אותן יבשות, ארצות, איים ושטחים אחרים, בהם שלטה בריטניה.
בשבעה פרקים, אנסה לתאר את עלייתה, שגשוגה ונפילתה של האימפריה, לאורך כ-400 שנה, מסוף המאה ה-16 עד סוף המאה ה-20.

פרק ראשון – זריחת האימפריה

מהי אימפריה?

אימפריה היא ישות מדינית בה מדינה או עיר אם (אכנה אותה מעכשיו האם), משתלטת על טריטוריות נרחבות בהרבה מהאם.
אוכלוסייתן של הטריטוריות הנשלטות יכולה להיות גדולה בהרבה מאוכלוסיית האם.
האוכלוסייה המקורית אינה קשורה בדרך כלל לאוכלוסיית האם, ומתאפיינת בשפות, תרבויות ודתות שונות משל האם.
האם מנצלת את משאבי הטריטוריות הנשלטות (אוצרות טבע, מסים, עבדים, גיוס חיילים ועוד).
האוכלוסיות הנשלטות מקבלות את שליטת האם עקב נחיתות מולה. הנחיתות נובעת מאחת מהסיבות הבאות או צירוף של כמה מהן:

• צבאית – צבא האם חזק בהרבה מהכוח הצבאי של הטריטוריה הנכבשת, הנכבשים צפויים לדיכוי אכזרי במקרה של מרד.
  לדוגמה צבא רומא היה חזק בהרבה מהיהודים שהעזו למרוד בו, דיכוי המרידות היה אלים ואכזרי, גם אם ערך שנים אחדות.
• תרבותית – תרבות האם גבוהה מהתרבות הנשלטת.
  לדוגמא רוב הטריטוריות במזרח הקרוב שנכבשו ע”י אלכסנדר מוקדון,
  קיבלו עליהם ברצון את השליטה של אלכסנדר ויורשיו ואת בשורת תרבות יוון שהביאו אתם.
• מנהלית – המנהל של האם יעיל הרבה יותר מהמנהל שהיה מקובל בטריטוריה הנשלטת.
  לדוגמא המנהל הבריטי בהודו היה יעיל בהרבה מחוסר הסדר שיצרו מאות הנסיכויות שהיו קיימות בשטחה של הודו.
• מנטלית – אמונה בזכותה האלוהית של האם לשלוט.
  לדוגמא מרבית תושבי הודו האמינו עד המאה ה-20, בזכותה של בריטניה ובזכותו של הגזע הלבן לשלוט בהודו.

מה בין האימפריות העתיקות לחדשות?

האימפריות העתיקות היו אימפריות של רצף טריטוריאלי שהקשר בין חלקיהם השונים התבסס על נתיבי יבשה שאורכם הגיע לעתים אלפי קילומטרים.
לפעמים קישרו בין חלקי האימפריה גם נתיבי ים קצרים באופן יחסי.
הבולטת בין האימפריות של העת העתיקה הייתה רומא שבה היה שילוב של נתיבי יבשה עם נתיבי ים.
האימפריות החדשות העת החדשה מתחילה עם גילוי אמריקה על ידי קולומבוס בשנת 1492.
בעקבות שיפורים בספנות שאפשרו הפלגות ארוכות במרחבי האוקיינוסים, צמחו אימפריות שהמרחקים בין חלקיהן היבשתיים השונים,
היו אלפי קילומטרים. נתיבי ים ארוכים קישרו בין חלקי האימפריה.

האימפריות האירופאיות של העת החדשה

אימפריות אלה היו מהסוג השני, כולן התבססו על רעיון עליונות הגזע הלבן על גזעים אחרים.
האימפריות ששרדו, פורקו לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר הרעיונות של עליונות הגזע הלבן,
והזכות לשלוט בעמים אחרים, הפכו לבלתי לגיטימיים בתרבות המערב. ההיפוך הרעיוני הבשיל כתגובת נגד לפשעי הנאציזם.

המדינות האירופאיות הראשונות ששיחקו על המגרש האימפריאליסטי היו ספרד ופורטוגל. הן גרפו את מרבית השמנת מגילוי אמריקה.
אחריהן באו אנגליה/בריטניה (אסביר את המושג הזה בהמשך), צרפת והולנד.
בשלב מאוחר יותר הצטרפו גרמניה, איטליה ובלגיה. מדינות אירופיות נוספות, שיחקו תפקיד מינורי.
רבים מהחטאים המוסריים, שבוצעו באחריות האימפריות האירופאיות והיו נסבלים בזמנם, נחשבים היום לפשעים מחרידים נגד האנושות.
למען ההגינות אציין, שלעומת חטאיהם השחורים משחור של ספרד ופורטוגל במושבותיהם באמריקה, ושל בלגיה בקונגו, חטאי אנגליה/בריטניה כשלג ילבינו.

האימפריה הבריטית

בריטניה נוצרה בתחילת המאה ה-18 באיחוד בין אנגליה לסקוטלנד בשנת 1707. בהתייחסות למאורעות והתהליכים שקרו לפני שנה זו, אשתמש בשם אנגליה. אחרי שנה זו אשתמש בשם בריטניה. בהתייחסות לשתי התקופות אשתמש בביטוי אנגליה/בריטניה.
לא אעסוק בהשתלטות אנגליה/בריטניה על החצר האחורית שלה אירלנד.
כאשר מתייחסים לאימפריה הבריטית עולות כמה שאלות.

• מה ייחודה של האימפריה הבריטית?
• מדוע הצליחה יותר מאימפריות אחרות בזמנה?
• מה היו התנאים והמאורעות בהם התקיימה האימפריה הבריטית?
• מה היו העוולות שבוצעו תחת שלטון האימפריה הבריטית?

בפרק זה ובפרקים הבאים אנסה לענות על שאלות אלה.
האימפריה הבריטית הייתה הגדולה, המצליחה והבכירה מבין האימפריות האירופאיות של העת החדשה.
המפתחות להצלחתה מול האימפריות האירופאיות האחרות היו יכולת מנהלית וצבאית, פתיחות מחשבתית ונאורות יחסית
(לא על פי השקפתנו וסולם הערכים הטהרני שלנו במאה ה-21) וכל זה משולב עם המשאבים האדירים של האימפריה,
כול אלה הפכו את בריטניה לכוח המדיני החזק בעולם, עד למלחמת העולם השנייה.
הטריטוריות בשליטת האימפריה, השתרעו על כול שש היבשות.
כדי להחזיק באימפריה, הקימו הבריטים צי מלחמה אדיר, שהיה הצי החזק בעולם במשך 250 שנה והביס כול צי שקרא עליו תיגר.
בתקופה בה הייתה בריטניה מלכת הימים, היא גם מילאה את תפקיד “שוטר העולם”.
היא כפתה את רצונה על ידי מה שכונה: “דיפלומטיית ספינות התותחים”, אחד מיישומיה המוצלחים של מדיניות זו נראה בתמונה למטה.

מלחים בריטיים מונחתים בקנטון במלחמת האופיום הראשונה 1841

את תולדות האימפריה מחלקים בדרך כלל לשניים:

1. מראשית האימפריה ועד עצמאות ארצות הברית ב-1783
2. מעצמאות ארצות הברית עד פירוק האימפריה, החזרת הונג קונג לסין ב-1997

בסיום מלחמת העולם הראשונה, הגיעה האימפריה לשיא גודלה. היא שלטה בהודו, אוסטרליה, ניו זילנד, קנדה, נתחים שמנים מאפריקה, נתחים גדולים מהמזרח התיכון וטריטוריות אחרות. שטחה הכולל של האימפריה היה אז כ-35 מיליון קמ”ר (לא כולל אנטארקטיקה), כפול משטח המדינה הגדולה ביותר היום רוסיה. מספר תושביה היה אז 450 מיליון, כרבע מאוכלוסיית העולם דאז. במדינה המאוכלסת ביותר בעולם היום סין, חיים כשישית מאוכלוסיית העולם. באותה התקופה ניתן לאימפריה הבריטית הכינוי “האימפריה בה השמש אינה שוקעת לעולם”.

עליית האימפריה – מעולם לא נוצח עם ששלט בים

ראשית האימפריה שנוי במחלוקת, אני בחרתי במאורע המסמל יותר מכל את ההשתלטות האנגלית/בריטית על הים, ניצחון הצי האנגלי על הארמדה הספרדית ב-1588.

קרב גרייבליינס, אחד מניצחונות הצי האנגלי על הארמדה הספרדית

מלכת אנגליה אליזבת הראשונה הפגינה נחישות ומנהיגות, מול מעצמת העל של הזמן ההוא ספרד. הניצחון האנגלי ניפץ את האגדה על הצי הספרדי הבלתי מנוצח. מכאן והלאה התייצבה אנגליה כשווה מול הספרדים בים.

ספרד איבדה את בכורתה באירופה בסיום מלחמת 30 השנה ב-1648. על הבכורה התחרו שלוש ממלכות, אנגליה, הולנד וצרפת. בסוף המאה ה-17 תפסה אנגליה/בריטניה את הבכורה, והחזיקה בה עד מלחמת העולם השנייה, בה עברה הבכורה הימית לארצות הברית. הצי הבריטי היה גורם מכריע בקיום האימפריה. האסטרטגיה הבריטית הייתה צי גדול וחזק וצבא יבשה מצומצם. הצי מנע אספקה מהאויב, הוביל את חיילות היבשה וציודם ליעדם, תותחי הצי תמכו בצבא היבשה מהים (ראה מצור נפוליאון על עכו ).

פרק שני – אמריקה אמריקה

המושבות באמריקה – סחורה ושמה אדם

בתחילת המאה ה-17, ייסדה אנגליה מושבות באיים הקריבים שמטרתן גידול קנה סוכר, מהסוכר יצרו דבשה שנשלחה באוניות לאנגליה, באנגליה יצרו מהדבשה רום, באותן האוניות שלחו את הרום יחד עם חרוזי זכוכית לחופי מערב אפריקה, שם הם הוחלפו בעסקת ברטר מהוגנת בשחורים שניצודו על ידי מלכים מקומיים שחורים. העסקים שגשגו, הקפטנים הלבנים (אחד מהם היה שודד הים פרנסיס דרייק, גיבור הניצחון על הארמדה הספרדית) הכשירו את אוניותיהם כספינות קרוז, לצורך מסע תענוגות מפנק לאיים הקריביים.

מכיוון שהיה ביקוש רב לחבילת נופש זו, נאלצו הנופשים שהוחלפו ברום וחרוזי זכוכית, להצטופף במרתפי אוניות הקרוז בשטח של 0.4 מ”ר לנופש. הקפטנים הלבנים הרחומים, מתוך דאגת אמת לביטחון הנופשים השחורים, נאלצו לכבול אותם באזיקים ולקעקע בברזל מלובן סימן בבשרם של האחרונים.

מכיוון שהנופשים הפראים לא שמרו על היגיינה, חלו ומתו כ-20 אחוז מהם. הקפטנים אוהבי הטבע הפכו את אוניותיהם לתחנות האכלת כרישים. כשהגיעו הנופשים העליזים לקריביים, הם נמכרו לעבודה בשדות קני הסוכר, כדי לכסות את עלות הקרוז.

הפלגות אוניות הסחר בנתיב הקריביים, אנגליה/בריטניה, אפריקה המערבית ושוב לקריביים כונתה בשם משולש הסחר האטלנטי וערכה כשלוש שנים. היו כמה וריאציות למשולש, אך העיקרון ברור.

במאה ה-19 יזמו ליברלים מרושעים בפרלמנט הבריטי את איסור סחר העבדים. נשבר מטה לחמם של מלכים שחורים וסוחרי עבדים לבנים ישרי דרך. אציין רק שעבדות וסחר עבדים מלווים את ההיסטוריה האנושית ברוב שנותיה.

בצפון אמריקה נוסדו מושבות, בהן הייתה התיישבות נרחבת של לבנים בני תרבות, רובם אזרחים אנגלים/בריטים, אך גם אירופים אחרים. בחלק הדרומי נוסדו 13 המושבות שהקימו בסוף המאה ה-18 את ארצות הברית של אמריקה. במושבות הצפוניות יותר הוקמה מאוחר יותר המושבה קנדה. אינדיאנים ברברים וצמאי דם שהפריעו להתיישבות המבורכת, גורשו לשמורות או הושמדו. ברי המזל ביניהם הובלו ללונדון והוצגו כקופים בפני בני העיר התרבותיים.

נישואי פוקהונטס בצד ימין כמה אינדיאניי מחמד באדיבות Elmer Boyd Smith ויקימדיה.

פרק שלישי – הודו היהלום בכתר האימפריה

הודו – לכלוכית שהייתה שפחתה החרופה של חברה מסחרית

במאה ה-17 במקביל לפעילות באמריקה, הוקמו תחנות מסחר מבוצרות וחמושות בהודו, על ידי חברת הודו המזרחית האנגלית/בריטית . מעצמות אירופיות נוספות הקימו חברות ותחנות מסחר במתכונת דומה. החברה הבריטית הביסה את מתחרותיה כלכלית וצבאית. תחנות אלה שמשו במאה ה-18, בסיס להשתלטות החברה על מרבית שטחה של הודו. הודו הפכה לרכוש החברה. לרשותה של החברה עמדו צבא של מאות אלפי חיילים וצי מלחמתי.

חברת הודו המזרחית הבריטית -קרטל הסמים האדיר שהיה אי פעם.

חברת הודו המזרחית הייתה גם קרטל הסמים הגדול ביותר אי פעם, שעל ידו נראים הקרטלים בקולומביה כבדיחה עלובה. החברה הכריחה חקלאים הודים לגדל פרג (ממנו מופק האופיום) במקום גידולים מסורתיים. כתוצאה מכך מתו כעשרה מיליון הודים ברעב, מאושרים לתרום את חלקם בשגשוג החברה.

החברה יזמה והובילה את שתי מלחמות האופיום עם סין, אשר בחוצפתה אסרה את סחר האופיום, והעזה להחרים ולהשמיד עשרים אלף תיבות אופיום משובח. בסיום המלחמות אושרה זכותה של החברה לסמם מיליוני סינים בשם הרעיון הנשגב של סחר חופשי.

במלחמת האופיום הראשונה השתלטה בריטניה על המושבה הונג קונג בסין. החזרת הונג קונג לסינים מאה וחמישים שנה מאוחר יותר, נחשבת סופה של האימפריה הבריטית.

לכלוכית פוגשת בנסיך

במהלך מלחמת האופיום השנייה, בשנת 1958 פרץ מרד של יחידות הודיות בצבא הודו שהיה שייך לחברת הודו המזרחית המרד דוכא בדם ואש על ידי יחידות אחרות של צבא הודו שבהן גם כן שרתו הודים. כלומר הודים ירו בהודים. המרד נודע לימים כמרד ההודי הגדול. לאחר דיכוי המרד. עבר השלטון בהודו ישירות לכתר הבריטי. השלטון הישיר היה נאור באופן יחסי, לעומת שלטונה המושחת של חברת הודו המזרחית. שלטון זה מתחילתו עד עצמאות הודו נקרא הראג’ הבריטי. בתקופה זו זכתה הודו שהייתה המושבה החשובה באימפריה לכינוי “היהלום בכתר האימפריה”. ראש הממשלה הבריטי יהודי בנימין ד’יזראלי העביר בשנת 1876 חוק בפרלמנט הממנה את המלכה ויקטוריה לקיסרית הודו..

את ההצדקה המוסרית לקולוניאליזם והאימפריאליזם אפשר למצוא בשיר משא האדם הלבן של רודיארד קיפלינג בריטי לבן שחי בהודו (הוא שיצר את ספר הג’ונגל הנפלא). השיר בעצם פונה אל האמריקאים להשתתף יחד הבריטים בשליחות הקדושה של האדם הלבן לתרבת את העמים הברברים. אביא כאן את הבית הראשון של השיר, מתרגום המופת לעברית של צור ארליך.
עִמְסוּ מַשָּׂא הַלֹּבֶן,
שִׁלְחוּ מֵיטַב בְּנֵיכֶם
אֱלֵי גָּלוּת נִדַּחַת
לִדְאֹג וּלְרַחֵם
וְלַעֲשׂוֹת אֶת חֶסֶד
כּוֹבֵשׁ עִם נְתִינוֹ –
עַם עַגְמוּמִי וּפֶרֶא,
קְצָת שֵׁד וּקְצָת תִּינוֹק.

קיפלינג גם כתב את הפואמה גונגה דין (ומואיז הקטן קפץ כמו גונגה דין בשירו של יוסי בנאי). הבלדה מתרחשת בשנת 1880 במרידה הודית מספרת על מוביל מים הודי של יחידה בצבא הודו שהקריב את חייו כדי להציל את אדוניו הלבנים. הבלדה הפכה לסרט בשנת 1939 כאשר הגזענות הייתה עדיין באופנה.
התרווחו בכיסאותיכם ותיהנו מהטריילר לסרט.

פרק רביעי – הדומיניונים האריה וגוריו הלבנים

מותר האדם הלבן מהבהמות השחורות והצבעוניות.

לאחר אובדן 13 המושבות שהקימו את ארצות הברית של אמריקה, הסיטה בריטניה את מאמצי ההתיישבות שלה לאפיקים חדשים, קנדה, יבשת אוסטרליה, איי ניו זילנד ודרום אפריקה. באוסטרליה שהייתה בתחילה מושבת פושעים, זכו התושבים המקוריים שנקראו אבוריג’ינים לייחס הוגן למדי מהמתיישבים הלבנים.

בניו זילנד שפר במקצת גורל התושבים המקוריים המאורים, בקנדה זכו האינדיאנים ליחס דומה לעמיתיהם בארצות הברית.

כלקח מאובדן המושבות באמריקה, זכו המושבות בעלות התיישבות לבנה נרחבת למעמד דומיניון שכלל גם ממשל עצמי. המושבות שקיבלו מעמד זה היו, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, דרום אפריקה ורודזיה שהתפצלה לצפונית ודרומית (היום זמביה וזימבבואה). כמובן שהתושבים המקוריים בדומיניונים לא שותפו בשלטון העצמי, שהרי אין זה מעניינם של גזעים נחותים.

הצהרת בלפור 1926 (אותו בלפור, לא אותה הצהרה), הכירה בעצמאות הדומיניונים ויצרה את חבר העמים הבריטי, שהוא ארגון וולונטרי לשיתוף פעולה בין בריטניה לחברות האחרות. חוק וסטמינסטר 1931 ישם למעשה את הצהרת בלפור. הדומיניונים נשארו חברים בחבר העמים, ושמרו על כפיפות סמלית לכתר הבריטי.
תושבי הדומיניונים ממוצא בריטי חשו הזדהות עמוקה עם מדינת האם שלהם. דבר שהתבטא בדגלי הדומיניונים הכוללים את הדגל הבריטי בתוכם.

במלחמותיה של בריטניה שלחו הדומיניונים כוחות צבא לעזרתה. הידוע שבכוחות צבאיים אלה הוא כוח אנז”ק בו שרתו חיילים מאוסטרלי וניו זילנד. הם שרתו בנאמנות את בריטניה בשתי מלחמות העולם. על אנז”ק וכוחות אחרים מרחבי האימפריה ארחיב בפרק הבא.

ולסיום נתענג על השיר הלאומי האוסטרלי, מתילדה רוקדת וולס. מתילדה היא כבשה שהרועה שלה שר לה שיר אהבה.

פרק חמישי – אפריקה של האדם הלבן

מי האיש?

הוא אמר: “הייתי מספח את הכוכבים אילו יכולתי”. ועוד אמר: “אני בטוח כי אנחנו הגזע המובחר בעולם, וככל שנאכלס יותר ממנו, כן ייטב למין האנושי.

זוכרים את שירו של רודיארד קיפלינג משא האדם הלבן ? קיפלינג היה חברו ומעריצו של האיש הנפלא הזה.
הוא היה מזוהה עם האימפריאליזם הבריטי באפריקה יותר מכל אדם אחר, המודל לאימפריאליסט הגזען הבריטי, האפרטהייד רשום על שמו.

היה לו חזון לסלול מסילת רכבת מקייפטאון שבכף התקווה הטובה, הקצה הדרומי של יבשת אפריקה עד קהיר בצפון אפריקה. ממפגש האוקיינוסים האטלנטי והשקט בדרום ועד הים התיכון בצפון מעל עשרת אלפים קילומטרים. והכול דרך שטחים בשליטה בריטית.
הוא הקים מדינת ענק באפריקה שנקראה על שמו רודסיה.

קבלו את ססיל רודס האחד והיחיד.

A Diamond Is Forever – היהלום הוא לנצח

זה הסלוגן המנצח של תאגיד היהלומים De Beers .התאגיד הוקם על ידי רודס במימון בנק רוטשילד בבריטניה. (עוד נשמע עליו). התאגיד היה מונופול בסחר היהלומים בעולם, עד תחילת המאה ה-21 הוא שלט על 90%-80% מכרייה ושיווק היהלומים בעולם. היום ירד חלקו ל-30% בערך.
רודס קיבל במרמה ואיומים זיכיונות לכריית יהלומים ממלכים שחורים (מותר לרמות אותם, הם לא הגזע העליון). בין המלכים השחורים אותם רימה רודס, היה גם לובנגולו מלך זולו.

רודס ואנשיו דיכאו בדם ואש כל שחור שהתנגד לחברות הכרייה שלוהם

גבר! כאשר אתה מעניק לאשתך יהלום, 
אישה! כאשר את עונדת את חבריך הטובים ביותר, זכרו לטובה את ססיל הגדול!

חזונו של רודס דרש רצף טריטוריאלי בריטי ממושבת הכף (רודס היה ראש ממשלתה) עליה השתלטה בריטניה עוד ב-1795 , בדרום היבשת ומצרים בצפונה לחוף הים התיכון עליה השתלטה בריטניה ב-1882. חלק מהשטחים שמנעו את הרצף הטריטוריאלי היו בשליטת גרמניה וחיכו למלחמה הגדולה שעוד תבוא עלינו לטובה.

ההצגה הכי טובה בעיר

ההשתלטות הבריטית על מצרים הייתה דרמה במיטבה, וכמו בכל מחזה טוב, היהודים בוחשים גם פה.
מערכה ראשונה: הצרפתים כורים את תעלת סואץ שתקצר את הדרך מאירופה להודו ולמזרח הרחוק. מרבית מניות התעלה מתחלקות בין הצרפתים לח‘דיו (המשנה לסולטן, שליט מצרים). הבריטים נרדמו בשמירה. כשהתעוררו החלו ללקט מניות שהוחזקו בידי הציבור הרחב, אך לא קיבלו את מלוא תאוותם.

הח‘דיו איסמעיל אירופי במוצאו (אלבני) ובחינוכו (פאריז), התרפק על אביו, גיבור המלחמה אברהים פאשה שניצח את הבריטים וכמעט והכריע את האימפריה העותומנית. איסמעיל ראה את מצרים כמדינה אירופית אימפריאליסטית שתעמוד כשווה מול מעצמות אירופה. חלומו היה שהתעלה תביא אותו למעמד זה. ככל מעצמות אירופה שאף איסמעיל לחטוף נתחים מאפריקה. הכיוון של מצרים היה להתפשט דרומה לאורך הנילוס, כולל הנילוס הכחול.

בהסתמך על הרווחים העתידיים מהתעלה, נטל הח‘דיו הלוואות עתק מבנקים באירופה, בהן הפך את קהיר לפאריס של המזרח. בנה צבא מודרני לתפארה. בפיקוד קצינים בריטים ואמריקאים.

תעלת סואץ נחנכה בטקס חגיגי בהשתתפות נציגים רמי מעלה מכל העולם ב-16 בנובמבר 1869, ונפתחה רשמית לשיט ב-17 בנובמבר במשט חגיגי מרהיב בן שלושה ימים מפורט סעיד בצפון התעלה לפורט איברהים בדרומה. בראש המשט, שכלל 68 כלי שיט מכל העולם, עמדה ה”איגל” הצרפתית, ועל סיפונה הקיסרית אז’ני דה מונטיז’ו אשתו של נפוליאון השלישי קיסר צרפת הגדולה. החדיו’ הרגיש עצמו שווה בן שווים מול שועי אירופה.

שנתיים אחר כך, בבית האופרה של קהיר, הוצגה אאידה של ורדי, שהוזמנה על ידי הח‘דיו לרגל פתיחת התעלה. גיבור האופרה הוא רדמס המצביא המצרי הקדום כובש אתיופיה על הנילוס הכחול.

אירוע מחולל: הח‘דיו שדימה עצמו לרדמס, יצא לכבוש את אתיופיה. לרוע מזלו צבאו הובס וכמעט הושמד על ידי הנגוס (מלך אתיופיה), שכינויו היה גור אריה יהודה, שוב היהודים האלה!

החוב המצרי תפח לסכום עתק בימים ההם, 100,000,000 לירות שטרלינג! ההכנסות מהתעלה, לא כיסו אפילו את הריבית! הבנקים האירופיים בגיבויי ממשלותיהם, דרשו את ליטרת הבשר שלהם.

מערכה שניה: 

לאחר תבוסת הח‘דיו באתיופיה, ארח ליונל בביתו את ד‘יזראלי ראש הממשלה. במכשיר הטלגרף הגיעה הידיעה שהח‘דיו המובס והנואש רוצה למכור את מניותיו בתעלת סואץ במחיר מציאה של 4,000,000 לירות שטרלינג.

שני היהודים הזקנים מבינים שזו הזדמנות בלתי חוזרת להשתלט על תעלת סואץ. אך המצב היה מסובך, אי אפשר היה לבקש תקציב מהפרלמנט לבצע את הרכישה, סודיות ומהירות היו שם המשחק.

ליונל העמיד הלוואה מהירה לידידו, שרכש את מניות התעלה והעניק אותן להוד מלכותה קיסרית הודו. האם יתכן שבמדינה מסודרת כמו בריטניה יתקיימו יחסי הון שלטון? ליהודים זקנים הפתרונים.

מערכה שלישית: בגלל חוסר יציבות במצרים, מכניסה בריטניה חיילים, כדי להגן על התעלה ושאר האינטרסים שלה. בריטניה וצרפת בעלות המניות בתעלה, ממנות שרים שלהן בממשלת מצרים.

פרק ששי – בשירות הוד מלכותו

מלבד חיילים שמוצאם מהאיים הבריטים, שירתו את הוד מלכותה קיסרית הודו ויקטוריה ואת הוד מלכותם של יורשיה, חיילים מרחבי האימפריה. הם לחמו את מלחמות האימפריה הצודקות יותר והצודקות פחות. חיילים אלה היו מכפיל כוח משתי סיבות:

• הסיבה הראשונה ברורה
• הסיבה השנייה הם לא לחמו נגד בריטניה

החיילים התגייסו מסיבות שונות, לא נמנה בהן את התגמול הכספי המובן מאליו

• החיילים מהדומיניונים היו פטריוטים בריטים במלוא מובן המילה.
• החיילים מהודו האמינו שבריטניה נועדה לשלוט בעולם והגזע הלבן הוא הגזע העליון.
  כאשר השתלטה חברת הודו המזרחית המופלאה על מרבית שטחה של הודו,
  הייתה הודו אוסף של נסיכויות, לא הייתה בה תחושה לאומית ופטריוטיזם הודי.
  בהודו היו יותר תושבים מאשר בכל רחבי האימפריה גם יחד.
  בצבא הודו שירתו יותר חיילים הודים חמושים מאשר בריטים לבנים שחיו בהודו.
  איש המאה ב-21 לבטח ישאל את עצמו, איך הם ההודים לא העיפו את הבריטים לכל הרוחות?
  למה ההודים לא מרדו? הם כן מרדו מספר פעמים,
  אך המרידות דוכאו על ידי חיילים הודים אחרים מצבא הודו.
  כמעט ולא היה ערעור על זכותה של בריטניה לשלוט בהודו.
  הערעור החל לאחר מלחמת העולם הראשונה (מהטמה גנדי ואחרים).
• חיילים יהודים מפלשתינה א”י (במספרים זעירים בקנה המידה של האימפריה),
  התגייסו בשתי מלחמות העולם כדי לקדם את המטרה של הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.
  במלחמת העולם השנייה נוספה לכך מטרה חדשה, לחימה בנאצים צוררי העם היהודי.
  מנקודת הראות של האימפריה היה בהם יותר כאב ראש מאשר תועלת ממשית.

מלחמת העולם הראשונה

אביא בפרוט רק את מלחמת העולם הראשונה שנקראה בזמנה המלחמה הגדולה, עד שבאה גדולה ממנה והיא מלחמת העולם השנייה. במלחמה זו, לחיילים מהודו והדומיניונים, הייתה תרומה חשובה למערכה. לחיילים היהודיים בשירות הוד מלכותו, אשר התנדבו בהשראה ציונית הייתה תרומה שולית שבשולית.

צבא הודו

צבא הודו הוקם עוד בימיה היפים של חברת הודו המזרחית הזכורה לטוב.
במלחמת העולם הראשונה הגיעו חיילות המשלוח של צבא הודו לחזיתות המלחמה החשובות.
חזיתות אפריקה, לחימה נגד המושבות הגרמניות באפריקה.
החזית המערבית באירופה (זירת המלחמה החשובה ביותר).
חזית גליפולי (עוד נשמע עליה), ניסיון מדינות ההסכמה (בריטניה צרפת ורוסיה יפן ובעלות בריתן) לפתוח חזית חדשה מול מדינות הציר (גרמניה, אוסטרו הונגריה, האימפריה העותומנית ובעלות בריתן) כדי לשבור את הקיפאון בחזית המערב.
חזיתות תעלת סואץ סיני ופלשתינה (זה היה השם אז, מה לעשות?)
חזית מסופוטמיה (עירק של ימינו).
חזית המזרח הרחוק, חזית משנית שהתנהלה בסין וסינגפור נגד גרמניה.

המספרים מדברים בעד עצמם:
כ-1,000,000 חיילים הודיים השתתפו בלחימה.
כ-62,000 חיילים הודים נהרגו בלחימה או בשירות.
כ-67,000 חיילים הודים נפצעו בלחימה או בשירות.
מעל 9000 חיילים הודים עוטרו באותות הצטיינות כדוגמת צלב ויקטוריה, אות השירות המצוין ואחרים.

התהילה לא הייתה מנת חלקם של ההודים במלחמה הזאת. תהילה אינה בהכרח ניצחון מפואר, גם תבוסה, או קרב שהתנהל בצורה מטומטמת, יכולים להביא תהילה אם נבנו סביבם המיתוסים המפארים הנכונים. להלן כמה דוגמאות משובבות נפש.
התבוסה של מדינות ההסכמה בחזית גליפולי, מרחמה של זו נולדו תאומים, מיתוס אנז”ק ומיתוס גדוד נהגי הפרדות.
במלחמות ישראל, קרבות שנוהלו בצורה מטומטמת, לא נחקרו כהלכה, אך הותירו לנו מיתוסים נפלאים להתרפק עליהם.
גבעת התחמושת – אני לא יודע למה קיבלתי צל”ש. קרב מיותר עם המון הרוגים ופצועים, הגיע מביצי הצנחנים הנפוחות.
החרמון– העיניים של המדינה. הסתערות מטומטמת על ראש ההר שהגיעה מהביצים הנפוחות של חטיבת גולני.
ויש עוד… ועוד…. ועוד….. ועוד……, מלוא האופק טמטום, בתי קברות צבאיים מלאים ולקציני חינוך יש מורשת קרב למכור.

חייל המשלוח הקנדי

לחייל המשלוח הקנדי הייתה תרומה מכרעת בחזית החשובה ביותר של המלחמה חזית המערב. בחזית זו שירתו מעל חצי מיליון קנדים מהם נהרגו כ-67,000. הרוב הגדול של המשרתים בצבא היו דוברי אנגלית. דוברי הצרפתית חמקו ברובם מגיוס. החיילים הקנדים היו ידועים באומץ ליבם ותושייתם, הגרמנים רעדו כשעמדו מולם.

אחד הדברים שעמד לרועץ לחיילים הקנדים, היה שר ההגנה הקנדי יוז שאשכיו היו גדולים בהרבה ממוחו. הוא התעקש שרובה השירות של החיילים הקנדים יהיה רובה הרוס הקנדי (Ross rifle) הכושל ולא רובה הלי אנפילד האנגלי הטוב בהרבה ממנו. הרובה הכושל הגיע גם לארץ במלחמת העצמאות ונקרא רובה קנדי. למזלם של חיילי קנדה הפיקוד הבריטי הצילם מהטמטום הלוקאל הפטריוטי וחיילי קנדה צוידו ברובה לו היו ראויים.
וזה מזכיר לי כי גם חיילי הרגלים בצה”ל בשלוש מלחמות, ששת הימים, ההתשה ויום הכיפורים, צוידו ברובה שירות כושל הלו הוא הרומ”ט (רובה מטען) FN הבלגי. בתנאי שדה מדבריים היו לו מעצורים רבים, כל כמה שלא טיפלת בו, לא היית יכול להיות בטוח שהוא ירה בשעת מבחן. אנקדוטה אישית לי היה הכבוד לשאת את ה-FN בשתי המלחמות האחרונות שציינתי. הבטנו בקנאה בחייילי הסיירות שצויידו בקלשניקוב הרוסי שתמיד יורה. במלחמת יום הכיפורים, בגדה המערבית של תעלת סואץ, מצאתי מקלעון רוסי RPD בתעלה בוצית לצד הדרך. אחרי שניקיתי אותו מהבוץ ושימנתי אותו, הוא ירה בכל מצב. אפסנתי את הרומ”ט הארור בקיטבג כך יאה לו.

אחזור ברשותכם לחייל המשלוח הקנדי, אציין כמה אירועים משמעותיים מעוללות המלחמה ההיא.
קרב איפר השני החל ב-28 באפריל 1915. הגרמנים משתמשים לראשונה בגז, 160טון של כלור משוחררים על החיילים בחזית, הבריטים והצרפתים מוכים וחזיתם נפרצת, רק הקנדים החזיקו מעמד. הם גילו שבד ספוג בשתן המוצמד לאף מסנן היטב את הגז. הקנדים פתחו במתקפה שהשיגה את הגרמנים לאחור. רק בזכות עמידת הקנדים, נמנעה תבוסה של מדינות ההסכמה.

במתקפת מאה הימים בקיץ סתיו 1918, שהביאה בסופו של דבר לכניעת הגרמנים במלחמה, היה לקנדים תפקיד מכריע בפריצת קו הינדנבורג, קו ההגנה הגרמני. הפסקת האש נקבעה ל 11/11 שעה 11.11, שתי דקות קודם לכן נהרג החייל הקנדי ג’ורג’ לורנס פרינץ. הוא נחשב לחלל האחרון במלחמה.

קצת תרבות

קרב איפר השני היה אמנם הראשון בו נעשה שימוש בגז, אך בהמשך המלחמה נעשו מתקפות גז גם בקרבות אחרים על ידי שני הצדדים. הצילומים של חיילים מצוידים במסכות גז היה שכיח במלחמה, תיאורי זוועה על נפגעי גז ששרדו את המלחמה, מילאו את העיתונות, גם ספרים רבים נכתבו על כך. ברוב המקרים מתו נפגעי הגז בייסורים כעבור שנים לא רבות. החייל הצרפתי האחרון מת בשנת 1934. נתן אלתרמן הצעיר בתקופה הפציפיסטית שלו כתב בעקבות המאורע שיר בלתי נשכח. למי שאינו מכיר זהו שיר על חייל שנפגע בהתקפת גז לפני 17 שנה ועומד למות. הוא מספר לאחות המטפלת בו את שעבר עליו. מפאת אורך השיר לא אביא את כל הבתים שבו, התרכזתי בבתים המדברים על חוויית הגז ולא על המסר אל תתנו להם רובים.

אל תתנו להם רובים

גם לקנדים יש שירי יום הזיכרון

רופא צבאי קנדי בן 41 בשם בשם גון מק’קרי שלחם בקרב איפר השני, היה עד למותו בקרב של חברו לוטננט אלקסיס הלמר, והביאו לקבורה. למחרת כתב את השיר הקנדי המפורסם ביותר של המלחמה, השיר מושמע בטקסים בקנדה לזכר הרוגי המלחמות. שורות ממנו מודפסות על שטר עשרה דולר של קנדה. קבלו את השיר בתרגומו של איתי נבו שאותו אהבתי משלל התרגומים שקראתי.

שדות פלנדריה

ההשפעה של המלחמה הגדולה על קנדה

המלחמה השפיע רבות על הרגש הפטריוטי הקנדי, במיוחד על החלק דובר האנגלית. על דוברי הצרפתית הייתה השפעה בכיוון ההפוך והם שאפו להיפרד מדוברי האנגלית (קוויבק החופשית).

אנז”ק

הקורפוס האוסטרלי ניו זילנדי. תרומתו למאמץ הצבאי הבריטי הייתה גדולה במקצת מהתרומה הקנדית. האנז”קים לחמו בכמה חזיתות, הצטיינו בחזית המערבית, בסיני ובארץ ישראל, אך קנו את עולמם בגליפולי 1915. יום האנז”ק נחוג מדי שנה ביום הנחיתה שם 25 לאפריל. גליפולי הייתה תבוסה מפוארת של מדינות ההסכמה וצ’רצ’יל שילם עליה במשרתו כשר הימיה והתנדב לשרת כחייל פשוט בחזית המערבית.
המערכה בגליפולי נמשכה כשבעה חודשים ובמהלכה היו 113,350 הרוגים. ו־230,305 פצועים משני הצדדים. למדינות ההסכמה היו 56,707 הרוגים. מן הצד העות’מאני נהרגו 56,643 איש, נגמר בתיקו.

בטורקיה נחשבת המערכה בגליפולי לניצחון אדיר, מה גם שאחד הקצינים הטורקים שפיקדו על המערכה מוסטפה כאמל, הוא לא אחר מאשר אתא תורק, אבי טורקיה החדשה.

גליפולי בתרבות

מהצד הטורקי נעשו אין סוף סרטים וסדרות על המערכה.
בצד האוסטרלי הופקו מספר סרטים אמנה כמה מהם:
1981: סרטו של פיטר לינדזי וויר גליפולי בכיכובם של מל גיבסון ומארק לי.
2014: סרטו של ראסל קראו עקבות במים, לטעמי דרמה מעולה.
נחזור למתילדה הרוקדת וולס מהפרק הקודם. 56 שנים אחרי גליפולי, חיבר זמר סקוטי בשם אריק בוגל את השיר התזמורת ניגנה מתילדה רוקדת וולס.
או באנגלית The band played waltzing matilda. השיר מספר על קורותיו של חייל אוסטרלי במערכת גליפולי, אך זהו בעצם שיר מחאה נגד מלחמת ווייטנאם. ביצוע השיר שכללתי בפוסט שונה במקצת. העדפתי את הסרטון הזה מכיוון שהתמונות שבו טובות יותר לטעמי.

לאחר הנסיגה מגליפולי נשלחו האנז”קים לבית המטבחיים של החזית המערבית.
בהשוואה לחזית המערב נקנתה גליפולי במחיר מציאה ממש.
בוורדן במשך עשרה חודשים איבדו שני הצדדים מעל מיליון חיילים בהרוגים ובפצועים.
בקרב על הסום במשך חמישה חודשים איבדו שני הצדדים יותר ממיליון איש בהרוגים ובפצועים.
ביום הראשון ללחימה בקרבות הסום, איבדו הבריטים מעל 60 אלף איש מהם עשרים אלף הרוגים.
אנקדוטה מעניינת, בקרבות הסום נפצע רב טוראי גרמני בשם אדולף היטלר. איזו רשלנות פושעת, למה הוא רק נפצע?

שנתיים אחרי שנשלחו האנז”קים לבית המטבחיים של החזית המערבית, נשלח חלק גדול מהם לחזית ארץ ישראל.
לא אחזור על סיפור זה הידוע למדי.

סיפור פחות ידוע אך בעל ניחוח יהודי חריף, הוא סיפורו של הגנראל האוסטרלי ג’ון מונש (כפר מונש בשרון קרוי על שמו).
מונש יהודי אוסטרלי ממוצא גרמני, התנדב לחייל המשלוח האוסטרלי בגיל מבוגר, קצינים ופוליטיקאים ניסו למנוע את קידומו הן בגלל מוצאו הגרמני והן בגלל היותו יהודי. חרף כל זאת התקדם מונש בפיקוד, ממפקד חטיבה בגליפולי ועד בריגדיר גנרל בחזית המערבית. הוא היה קצין קפדן, מתכנן מעולה ואבי תורת הקרב המשולב של רגלים, שריון, ארטילריה ומטוסים. לקראת סיום המלחמה הוא מונה למפקד הקורפוס האוסטרלי בחזית המערבית והיה לו חלק חשוב בהכרעת הגרמנים בסיום המלחמה.

בית הקברות הבריטי בבאר שבע צילום אבישי טייכר.