מסע אלונקות אצלנו לא היה סרט. זה היה אמיתי, המסע האחרון בטירונות. עוד פעם מספר הקסם 40 ק”מ. שתי אלונקות לכול מחלקה. המ”מ רון חזר על נוהל חילופי נושאי האלונקה. סמל המחלקה ניסה לצוות זוגות של חיילים בגובה דומה, אחרת הגבוה ביניהם יסבול, זה לא תמיד הצליח. אני הייתי מהגבוהים במחלקה.
יצאנו מהמחנה לכיוון הכפר סאנור שתי אלונקות למחלקה. המ”מ התחיל לאט אך הגביר את הקצב, הוא הלך בקצב מטורף ואנחנו רצנו עם האלונקות אחריו. צריך לסיים את המסע בתוך שבע שעות. מהכפר סאנור המשכנו על דרך העפר הכבושה עד זבאבידה הדרך מלאה שלוליות קטנות, בצדי הדרך אגם רדוד, עמק סאנור מוצף, מדי פעם עוברת מכונית על הדרך, סמל המחלקה מאותת לה בפנס ואנו יורדים מהדרך לאגם הרדוד.
הגענו לסוף הדרך הכבושה ופנינו שמאלה לכיוון צפון מערב על הכביש העולה מטובאס לג’נין. פסט..חרישי נשמע כול כמה דקות. זה המ”כ האחראי על חילופי הרביעיות תחת האלונקה, הרביעייה שאחרי האלונקה תופסת את מקום נושאי האלונקה, ואלה תופסים את מקומם כרביעייה האחרונה של האלונקה, הצמד שנשא את האלונקה מלפנים מחליף מקום עם הצמד שנשא אותה מאחור. הימני והשמאלי מחליפים מקום, צריך לשמור על הכתפיים.
השארנו משמאלנו את בזק הבא”ח של גולני. בצומת קבאטיה. פנינו שוב שמאלה לכוון דרום מערב על כביש ג’נין שכם. חברה החלו להירדם בהליכה, צריך היה לשמור שנושאי האלונקה מקדימה יישארו ערים, אחרת הם יורידו את האלונקה לתעלה בצד הכביש. התחילה עליה ארוכה, רביעייה מתחת לאלונקה כבר לא הספיקה, עוד שני חברה דוחפים את האלונקה מאחור. סוף העלייה, פריסה קומנדקר ובו הפקידה הפלוגתית, הביא לנו סיר תה חם וסנדוויצ’ים, כול הישנים התעוררו, הידד לפקידה שלנו.
ממשיכים את המסע בירידה ארוכה הפעם צריך לבלום קצת את האלונקה. הגענו עד לצומת של משטרת סאנור ושוב שמאלה, כמעט סיימנו עוד ארבעה קילומטר המשכנו מעודדים, מרחוק כבר נראו האורות של הבא”ח בסאנור, עברנו בשער ממנו יצאנו לפני פחות משבע שעות, עמדנו במשימה. “אלונקה הורד,” פקד המ”מ, תרגילי שחרור ולישון קצת.