פרק חמישי – להיכנס תחת האלונקה

בפרק זה אספר על הגברים והנשים הנפלאים שפגשתי ברפת ניר מעון. אנשים טובים באמצע הדרך, מלח הארץ. שהתנדבו להציל את הרפת. אכתוב רק על אלה שהכרתי, על אף שגם לאחרים זכויות רבות. גם מאלה שהכרתי לא אכתוב על כולם ואני מבקש מאלה שלא הזכרתי, לא להיפגע.

כמובן שלא כל התרומות שוות, המתנדבים שהגיעו ראשונים תוך סיכון חייהם. חלקם נשארו עד עצם הזמן הזה, הם השאירו מאחור את חייהם הקודמים וחיים בתנאים לא תנאים. אלה אנשים גדולים מהחיים.

הבאים בתור הם המתנדבים שנשלחו ונשלחים לכאן על ידי הגוף הקרוי אחים לרפת המנוהל על ידי גל. הגוף השייך ליצרני החלב בישראל, גם אני שייך למסגרת זו. אנחנו לא גדולים מהחיים, אלא רק אנשים טובים באמצע הדרך שנענו לצו ליבם ומצפונים. אחים לרפת גם ארגנה יום השתלמות ברפת שפיים לחסרי ניסיון בחליבה.

האחרונים שאספר עליהם, הם מנהלי הרפת, ברור שתרומתם חיונית מאין כמותה לשיקום הרפת, אך היא מובנת מאליה.

אפתח עם המתנדבים הראשונים הגדולים מהחיים, להזכירכם הם הגיעו לרפת בדרכים לא דרכים, בטרם אישר הצבא לאזרחים להגיע לשם. הם סיכנו את חייהם.

ראש וראשון חנן, איש עסקים המגלגל כספים גדולים, הוא עזב הכל תוך שהוא מפסיד סכומי עתק.
שנייה היא שירי מפעילת הסלף (self), למי שאינו מבין את השפה רפתנית, זוהי מפלצת ענק, המכרסמת ובולעת טונות של מזונות, מערבבת אותם, ומגישה לשולחנן של הפרות.

מכיוון שרק המתנדבים חולבים ומטפלים ביונקים, יש צורך באספקת מתנדבים קבועה, שתי קבוצות נשלחות לרפתות העוטף בכל שבוע. הראשונה מיום ראשון עד יום ראשון שלאחריו, והשנייה מיום חמישי עד יום חמישי שלאחריו. זאת כדי למנוע מצב שכולם מוחלפים באותו היום. אני הייתי בקבוצה של יום ראשון, גם חברי בוקי מימי הרפתנות העליזים שלנו בקיבוץ סער בעידנים פרהיסטוריים, היה בקבוצה של יום ראשון שבועיים לפני.

הקבוצה שנשלחה לעוטף ביום ראשון 12/11/23 נפגשה בצומת אורים בבוקרו של יום, כמה מאיתנו יועדו לרפת ניר מעון. האחרים לרפתות נירים וחולית. חלק מהאנשים הכירו ביניהם, אך מרביתם היו זרים אחד לשני.

לפני שאתאר את האנשים הטובים, אכתוב על מעשה ניקלה שביצע אחד מחברי הקבוצה מבלי שאנקוב בשמו. כשהגענו לרפת הוא הצטלם בסלפי ורצה להצטלם גם בחליבת הערב ולהתנדף כדי לטוס למחרת. מכיוון שבעוטף לא נעים בלילה ללא ליווי צבאי, ולצבא יש מספיק משימות חוץ מאשר ללוות את הנרקיסיסט המצוי הזה, הוא נאלץ לוותר על תאוותו להצטלם בחליבה והתנדף לפני רדת החשכה. הוא הותיר את צוות החולבים חסר, מה שהטיל עלינו עול נוסף.

מי שגם כן הטילה עלינו עול נוסף הייתה מתנדבת אחרת, היא דווקא הייתה אישה נבונה וערכית שהכינה לנו שקשוקה נפלאה בסיום חליבת הערב. כבר אז חוותה התקף חרדה מקולות הארטילריה שלנו. היא עוד קיוותה להתאושש, אך נאלצה לעזוב למחרת. לא כל אחד יכול לעמוד בקולות הנפץ, אין בליבי עליה ואני מאחל לה רק טוב.

ברפת קיבלנו תדריך מחנניה, רפתן ותיק מקיבוץ ניר יצחק הסמוך, שנקרא לדגל ברפת ניר מעון והתנדב לסייע בנושא בריאות העדר. גם את גדי מנהל התפעול של הרפת פגשנו.

אנחנו “הבשר הטרי” פגשנו את “הוותיקים” מיום חמישי 9/11/23. הייקה “הוותיקה”, הייתה האחראית על החולבים, כמה נתחים עסיסיים “מהבשר הטרי” כולל אותי, הצטרפו אליה לחליבת הערב.

אישה נוספת “מהוותיקים” הייתה נעמה האחראית על הטיפול ביונקים. אליה הצטרפו שני נתחים  עסיסיים “מהבשר הטרי,” ליאורה הג’ינג’ית (הימנית בצילום הקודם) וגבר נוסף.

המשכנו לקיבוץ הנמצא במרחק של ק”מ וחצי מהרפת והתמקמנו במגורים. אלו לא היו סוויטות במלון פאר, התבקשנו גם להביא איתנו מצעים או שקי שינה. בכל חדר שוכנו כארבעה אנשים, מנער ועד זקן. נערים לפני גיל הגיוס מייצרים מטבעם גם רעש, מה שהפריע את שלוות הקשישים כמוני. יצאנו מכוכב הלכת ארץ והגענו לכוכב אחר. מה לא עושים למען המולדת?

שניים מ”הוותיקים”,היו אבי פישביין ובנו הנער עילאיי מושבניקים מתלמי אליעזר. עילאיי ראה בי דמות של סבא טוב, ובערבים בהם לא הייתי ברפת דאג לי לארוחת ערב לאחר שחזר מהחליבה.

הגבר שהצטרף לצוות היונקיה, היה חברו של האדם המופלא ביותר בקבוצה שלנו, שמחמת צניעותו ורצונו לשמור על פרטיותו ביקש ממני לא לפרסם את שמו. הצטערתי על כך, מצד שני זה איפשר לי לכתוב פרטים שלא הייתי מפרסם אלמלא אלמוניותו.

הוא פעיל באחים לנשק. אך לא צפונבון לבנבן כפי שתיאר השר הכושל אמסלם, אלא דווקא נראה אחרת…

הוא גדול מהחיים, השראה לרוח האנושית והישראלית, אחד ויחיד. במלחמת לבנון השנייה הוא חווה פציעה קשה ביותר ,כולל פגיעת ראש קשה, הצלקות שלו עדיין נראות על פניו ופדחתו, לא ראיתי אותו בבגד ים. גופו וגולגולתו מלאים פלטינה כמו אוצר. בנוסף חווה גם הלם קרב קשה. עד היום הוא בטיפולים רפואיים.

יש אנשים במצבו השוקעים ברחמים עצמיים, לא הוא!, בכוח הרצון האדיר שלו, הוא השתקם בצורה נפלאה מראה לעצמו ולסביבתו למה הוא מסוגל. למשל הוא רוכב על אופנוע.

כשפרצה המלחמה הוא הזניח את הטיפולים הרפואיים שלו, המדינה קודמת לכל! גם את השליחות לעוטף עזה, נטל על עצמו. על קולות הפיצוצים שאינו יכול לסבול, הוא מתגבר בעזרת אוזניות מיוחדות המסננות קולות אלה. למרות שלא היה רפתן מעולם, הוא למד את נושא החליבה ותפעול מכון החליבה על בורים והחליף את הייקה “הוותיקה” כאשר חזרה לכוכב הלכת ארץ.

מכיוון שגם על עצמי לספר ידעתי, אלאה אותכם בסיפור אישי, כתבתי בהקדמה שבמלחמת לבנון הראשונה נפצעתי. פגז שירה טנק שלנו פגע בי ובחברי. אחד הרסיסים חדר את נעל הצנחנים האדומה שלי מלמעלה דרך כף רגלי הימנית ובלט מהסוליה. הוא הרחיב את כף רגלי. תשאלו תיכף מה זה שייך להתנדבות לחליבה בעוטף עזה? זה שייך ועוד איך! בחליבה נועלים מגפיים, בסיומה של כל חליבה לא הצלחתי לחלוץ את המגף בכוחות עצמי ונאלצתי לבקש עזרה מאחד מחברי.

יום חמישי 16/11/23, “בשר טרי” הגיע, “הוותיקים” מיום חמישי הקודם, חזרו לכוכב הלכת ארץ. הקבוצה שלנו הפכה “לוותיקים”. שוב הרצאה של חנניה, שוב חפיפה בחליבה וביונקים, כמו שאירע ארבעה ימים קודם לכן. בקבוצת “הבשר הטרי” היה גם שף שבישל לנו כמה ארוחות נפלאות.

קבוצת “הבשר הטרי” ערפה באבחת גיליוטינה את כל תארי:
זקן השבט – הגיעו שני רפתנים מבוגרים ממני.
ביג פוט – אחד החדשים בעל רגל גדולה משלי.
גבוה מכל העם – ביג פוט החדש הוא עכשיו הגבוה מכל העם.
אנה אוליך את חרפתי?

יום ראשון 19/11/23 אנחנו “הוותיקים” סיימנו את השליחות בעוטף עזה. חליבת בוקר אחרונה, כמו במוצב באפריקה במלחמת יום הכיפורים, מי שיוצא הביתה, משלם דמי קדימה.  “הבשר הטרי” הנוכחי הפך “לוותיקים”. “בשר טרי” חדש הגיע וקיבל הרצאה על הרפת והחליבה מפיו של חנניה. אנחנו חזרנו לכוכב הלכת ארץ.