פרק רביעי – הדבר האמיתי

אם התנדבותי ברפת דפנה הייתה הטירונות, רפת ניר מעון הסמוכה לניר עוז היא התעסוקה המבצעית בקו האש. התאילנדים שעבדו ברפת עברו התעללות נוראה שאחריה  נרצחו. הרחק ממולדתם הם הגשימו בעל כורחם את משאלתו האחרונה של יוסף טרומפלדור.  הקיבוץ חווה טראומה נוראה, מקהילה של כארבע מאות תושבים, כמאה נרצחו או נלקחו בשבי בשבת השחורה. הקיבוץ פונה מיושביו, במקום שהיה גן עדן, נשארו בתים מפוחמים רבים, ראיתי תושבים נכנסים לבתיהם השרופים, מחפשים פיסות מחייהם הקודמים.

אני נמצא עכשיו בניר עוז, המקום הבטוח והמאובטח ביותר בישראל, אולי רק ביבי מאובטח טוב יותר. סיורים של חיילים בכל שעות היממה, מלמעלה נשמע זמזום הכטב”מ, המנסה לצוד את עכברי  החמאס העלובים כאשר הם יוצאים מחוריהם בניסיון לעשות עוד מעשה חסד אסלאמי. או אז רועמים תותחנו בניסיון לשהד את צדיקי האיסלם בדרך אל 72 הבתולות המחכות להם בשקיקה. אני מקווה שעלובי הנפש הללו מפוחדים לפחות כמו התינוקות שאת ראשם ערפו וכמו הנשים אותם אנסו, חסדי האסלאם דת הרחמים. איך שיקרנו לעצמנו כל השנים על אחוות עמים סוציאליסטית, וזאת על אף שאנו מכירים את רחמי האסלאם כבר יותר ממאה שנה.

אחדל מהגיגי ואחזור למטרה לשמה הגעתי.
ברפת נשארו כ-700 פרות חולבות, אותן צריך להאכיל, לחלוב. וגם להעניק להן  טיפול רפואי אם נדרש. הפרות נפגעו אנושות. הן סבלו רעב ולא נחלבו במשך ימים ארוכים, מה שיצר לחץ בעטין המכיל עשרות ליטרים של חלב. במצב כזה גם מקבלות הפרות דלקות מכאיבות בעטין, היכולות במקרי קיצון להביא למות הפרה.

החיות הנפלאות הללו, געו בבכי תמרורים שנשמע למרחק של קילומטרים.

פרות גם המליטו בימים האלה, אני מקווה שלא היו סיבוכים, כי לא היה מי שיעזור להן. האם העגלים והעגלות הרכים, נטרפו על ידי התנים שאת יללתם שומעים כאן בלילות? ומה עם העגלים והעגלות הרכים שנולדו לפני השבת השחורה? כמה מהם שרדו ללא אוכל ומים?

במשך הימים הראשונים מנע הצבא כניסה לרפת ולא בכדי, מנהל הרפת בכיסופים נרצח על ידי מחבלים שהסתתרו בביתן החליבה, בתגובה, הרס טנק של צה”ל את ביתן החליבה על המחבלים ששהו בו. הפרות הועברו לאומנה ברפת אחרת, שם ניתן היה לחולבן.

המתנדבים הראשונים שהפנימו את גודל הזוועה ושוועת הבהמות הנטושות הגיעו לרפת ניר מעון בדרכים לא דרכים, תוך סיכון חייהם. הם החלו לאסוף את השברים. כאשר איפשר הצבא כניסה לרפת, הגיעו גם מנהלי הרפת  ומתנדבים נוספים בעיקר רפתנים בעבר (כמוני) ובהווה, הם איישו את החליבות, הזנת הפרות והטיפול בעגלים היונקים. לא כל הפרות שרדו, בהעדר סיוע רפואי. פרות גוססות הומתו מתוך רחמים.

הרפת החלה לתפקד, בתחילה רק חליבה אחת ביום, ואחר כך שתי חליבות ולא שלוש כמו בימים לפני המבול. אך זו מסגרת סבירה, למרות שיצור החלב פחת משמעותית.

גם הטיפול הרפואי חזר וגם ההזרעה המלאכותית היוצרת את דור העתיד ואת החלב שאנו צורכים במגוון צורות. הסבר קצר למי שאינם רפתנים, פרה כמו כל נקבת יונקים אחרת כולל האדם, מייצרת את החלב שלה כתוצאה של סיום ההריון והלידה.

בפרק הבא, אספר על האנשים המופלאים שהצילו את הרפת מקריסה טוטאלית. כמובן שרפת ניר מעון אינה היחידה בעוטף עזה שנפגעה. עשרות רפתות חוו את השבת השחורה והן נמצאות בהליכי שיקום.

שרי ממשלה רופסים ומלחכי פנכתם של אנשי עסקים חמדנים, אל תגדילו את יבוא החלב מאירופה. עזרו לרפתות עוטף עזה להשתקם. הגדילו את מכסות החלב שלהם. היפכו את עוטף עזה לארץ זבת חלב, הדבש יבוא בהמשך. עשו את המעשה הציוני הראוי!