זיכרונות אוטוביוגרפים

נולדתי בתקופה בה טלפונים היו פריבילגיה של עשירים וחברי מפא”י (מפלגת פועלי ארץ ישראל-המפלגה של בן גוריון).
מכונית ונסיעות לחו”ל היו נחלתם של עשירים ועסקנים מפלגתיים, גניבת כספי ציבור לטובת המפלגה נחשבה לגיטימית.
אבא שלי לא היה עשיר ולא עסקן מפלגה , לכן עבד כמו חמור שש עשרה שעות ביום, גם אימי עבדה בפרך.
במושב אביגדור בו גרנו בבית זעיר, השירותים היו בול-קליעה מחוץ לבית.

כאשר הייתי בן חמש, מאסו הורי בעבדות, הם עברו לקיבוץ הדייגים סער אותו הקימו חבריהם. גם שם הם עבדו קשה,
אך לעומת המושב זה היה פיקניק.
כמו כול חברי השמו”צ (השומר הצעיר), האמינו חברי הקיבוץ בסטאלין שמש העמים האלוהי ובברית המועצות המולדת השנייה.
החברה של השמו”צ הייתה מאוד אידיאולוגית והאמינה “בעולם ישן עדי היסוד נחריבה”. זוגות נשואים ולא נשואים,
לפני שתינו אהבים על מצעיהן, קראו את מצע המפלגה.

בקיבוץ היה חינוך משותף שכלל לינה משותפת, כלומר ילדים ישנו בבית הילדים ולא בבית הוריהם.
הלינה המשותפת נמשכה עד סיום כיתה י”ב. מיותר לציין שנערים ונערות גדושי הורמונים ישנו באותו החדר.
שלא כמו הילדים היום המקבלים חינוך מיני מסרטי פורנו, הורינו ומחנכינו קראו באוזנינו את הספר “איך באים ילדים לעולם”,
מה שלא היה ברור הם הסבירו בפירוט, לראות גברים ונשים עירומים היה דבר שבשגרה בילדותנו.

הנאום הסודי של חרושצ’וב, מנהיג ברית המועצות בוועידה העשרים של המפלגה הקומוניסטית, משנת 1956
ניפץ את פסלו האלוהי של שמש העמים סטאלין. אפשר היה לתלות את כול פשעי הקומוניזם באל שהכזיב,
אך ברית המועצות נשארה עדיין המולדת השנייה. גם הפסל הזה נופץ במלחמת ששת הימים,
עם הגילוי הידוע מזה יותר מעשר שנים שברית המועצות סיפקה לאויבינו נשק להשמידנו.

כול הפטריוטיזם שלנו התנקז למולדת הראשונה. שנתיים לאחר מכן התגייסו כול הבנים לחיילות הקרביים של צה”ל.
אני התגייסתי לצנחנים ונלחמתי במלחמות ישראל ממלחמת ההתשה בתעלת סואץ דרך מלחמת יום הכיפורים,
תעסוקות מבצעיות אין סופיות ועד פציעתי במלחמת לבנון הראשונה. (השם מלחמת שלום הגליל מתאים לספר 1984 של אורוול.)

בין לבין נישאתי בפעם הראשונה והולדתי בת ובן, לאחר פציעתי התגרשתי מאשתי, מים ושמן לעולם לא יתערבבו.
כדברי השיר בראשית, אבות קובעים את המחיר שמשלמים בניהם, צאצאי שילמו את מחיר גירושי.
למרות זאת, בני הוא אבי הנכד הראשון שלי ונישואיו מחזיקים יותר מנישואי הראשונים.
נישאתי בפעם השנייה והולדתי שתי בנות. אלו היו נישואין מוצלחים הרבה יותר מהראשונים ונמשכו 23 שנים,
עד מותה של אשתי מסרטן. (למה יש אנשים המתייחסים אל המחלה כמו אל וולדמורט בספר הארי פוטר ומפחדים
להגיד את שמה?)
בתי סתיו היא אמם של שנים מנכדי.

כמובן שהייתה לי גם קריירה אזרחית, עד הפציעה הייתי רפתן, השתתפתי גם בוועדת טיפוח, הבוחרת את העגלים שיגודלו
לצורך הזרעה מלאכותית. העסק משוכלל הרבה יותר מאשר עסקי תרומת הזרע של המין האנושי.
לאחר הפציעה עברתי הסבה להייטק. כאשר עבדתי בחברת אנטי וירוס, הייתי הראשון בעולם שפיתח וירוס שידע להדביק קבצים
של מערכת ההפעלה Windows של Microsoft.

היום אני פנסיונר, עד שאגיע לרימה ולתולעה, אני מבלה עם בת זוגי. היא השישית מאז התאלמנתי, אך הזוגיות הנפלאה איתה
נמשכת יותר זמן מכול בנות זוגי האחרות. ההרמוניה שלנו מבוססת על תחומי עניין משותפים, ועל היכולת להתפשר כשצריך.
גם אנחנו יודעים לעשות אהבה, אך לא חולמים תינוקות.
אני גם כותב ספרים, זיכרונות, בונה ומתחזק שלושה אתרי אינטרנט.