בשירות הוד מלכותו

בתמונת הפוסט חיילים הודים בשירות בריטניה.

מלבד חיילים שמוצאם מהאיים הבריטים, שירתו את הוד מלכותה קיסרית הודו ויקטוריה ואת הוד מלכותם של יורשיה, חיילים מרחבי האימפריה. הם לחמו את מלחמות האימפריה הצודקות יותר והצודקות פחות. חיילים אלה היו מכפיל כוח משתי סיבות:

• הסיבה הראשונה ברורה
• הסיבה השנייה הם לא לחמו נגד בריטניה

החיילים התגייסו מסיבות שונות, לא נמנה בהן את התגמול הכספי המובן מאליו

• החיילים מהדומיניונים היו פטריוטים בריטים במלוא מובן המילה.
• החיילים מהודו האמינו שבריטניה נועדה לשלוט בעולם והגזע הלבן הוא הגזע העליון.
  כאשר השתלטה חברת הודו המזרחית המופלאה על מרבית שטחה של הודו,
  הייתה הודו אוסף של נסיכויות, לא הייתה בה תחושה לאומית ופטריוטיזם הודי.
  בהודו היו יותר תושבים מאשר בכל רחבי האימפריה גם יחד.
  בצבא הודו שירתו יותר חיילים הודים חמושים מאשר בריטים לבנים שחיו בהודו.
  איש המאה ב-21 לבטח ישאל את עצמו, איך הם ההודים לא העיפו את הבריטים לכל הרוחות?
  למה ההודים לא מרדו? הם כן מרדו מספר פעמים,
  אך המרידות דוכאו על ידי חיילים הודים אחרים מצבא הודו.
  כמעט ולא היה ערעור על זכותה של בריטניה לשלוט בהודו.
  הערעור החל לאחר מלחמת העולם הראשונה (מהטמה גנדי ואחרים).
• חיילים יהודים מפלשתינה א”י (במספרים זעירים בקנה המידה של האימפריה),
  התגייסו בשתי מלחמות העולם כדי לקדם את המטרה של הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.
  במלחמת העולם השנייה נוספה לכך מטרה חדשה, לחימה בנאצים צוררי העם היהודי.
  מנקודת הראות של האימפריה היה בהם יותר כאב ראש מאשר תועלת ממשית.

מלחמת העולם הראשונה

אביא בפרוט רק את מלחמת העולם הראשונה שנקראה בזמנה המלחמה הגדולה, עד שבאה גדולה ממנה והיא מלחמת העולם השנייה. במלחמה זו, לחיילים מהודו והדומיניונים, הייתה תרומה חשובה למערכה. לחיילים היהודיים בשירות הוד מלכותו, אשר התנדבו בהשראה ציונית הייתה תרומה שולית שבשולית.

צבא הודו

צבא הודו הוקם עוד בימיה היפים של חברת הודו המזרחית הזכורה לטוב.
במלחמת העולם הראשונה הגיעו חיילות המשלוח של צבא הודו לחזיתות המלחמה החשובות.
חזיתות אפריקה, לחימה נגד המושבות הגרמניות באפריקה.
החזית המערבית באירופה (זירת המלחמה החשובה ביותר).
חזית גליפולי (עוד נשמע עליה), ניסיון מדינות ההסכמה (בריטניה צרפת ורוסיה יפן ובעלות בריתן) לפתוח חזית חדשה מול מדינות הציר (גרמניה, אוסטרו הונגריה, האימפריה העותומנית ובעלות בריתן) כדי לשבור את הקיפאון בחזית המערב.
חזיתות תעלת סואץ סיני ופלשתינה (זה היה השם אז, מה לעשות?)
חזית מסופוטמיה (עירק של ימינו).
חזית המזרח הרחוק, חזית משנית שהתנהלה בסין וסינגפור נגד גרמניה.

המספרים מדברים בעד עצמם:
כ-1,000,000 חיילים הודיים השתתפו בלחימה.
כ-62,000 חיילים הודים נהרגו בלחימה או בשירות.
כ-67,000 חיילים הודים נפצעו בלחימה או בשירות.
מעל 9000 חיילים הודים עוטרו באותות הצטיינות כדוגמת צלב ויקטוריה, אות השירות המצוין ואחרים.

התהילה לא הייתה מנת חלקם של ההודים במלחמה הזאת. תהילה אינה בהכרח ניצחון מפואר, גם תבוסה, או קרב שהתנהל בצורה מטומטמת, יכולים להביא תהילה אם נבנו סביבם המיתוסים המפארים הנכונים. להלן כמה דוגמאות משובבות נפש.
התבוסה של מדינות ההסכמה בחזית גליפולי, מרחמה של זו נולדו תאומים, מיתוס אנז”ק ומיתוס גדוד נהגי הפרדות.
במלחמות ישראל, קרבות שנוהלו בצורה מטומטמת, לא נחקרו כהלכה, אך הותירו לנו מיתוסים נפלאים להתרפק עליהם.
גבעת התחמושת – אני לא יודע למה קיבלתי צל”ש. קרב מיותר עם המון הרוגים ופצועים, הגיע מביצי הצנחנים הנפוחות.
החרמון– העיניים של המדינה. הסתערות מטומטמת על ראש ההר שהגיעה מהביצים הנפוחות של חטיבת גולני.
ויש עוד… ועוד…. ועוד….. ועוד……, מלוא האופק טמטום, בתי קברות צבאיים מלאים ולקציני חינוך יש מורשת קרב למכור.

חייל המשלוח הקנדי

לחייל המשלוח הקנדי הייתה תרומה מכרעת בחזית החשובה ביותר של המלחמה חזית המערב. בחזית זו שירתו מעל חצי מיליון קנדים מהם נהרגו כ-67,000. הרוב הגדול של המשרתים בצבא היו דוברי אנגלית. דוברי הצרפתית חמקו ברובם מגיוס. החיילים הקנדים היו ידועים באומץ ליבם ותושייתם, הגרמנים רעדו כשעמדו מולם.

אחד הדברים שעמד לרועץ לחיילים הקנדים, היה שר ההגנה הקנדי יוז שאשכיו היו גדולים בהרבה ממוחו. הוא התעקש שרובה השירות של החיילים הקנדים יהיה רובה הרוס הקנדי (Ross rifle) הכושל ולא רובה הלי אנפילד האנגלי הטוב בהרבה ממנו. הרובה הכושל הגיע גם לארץ במלחמת העצמאות ונקרא רובה קנדי. למזלם של חיילי קנדה הפיקוד הבריטי הצילם מהטמטום הלוקאל הפטריוטי וחיילי קנדה צוידו ברובה לו היו ראויים.
וזה מזכיר לי כי גם חיילי הרגלים בצה”ל בשלוש מלחמות, ששת הימים, ההתשה ויום הכיפורים, צוידו ברובה שירות כושל הלו הוא הרומ”ט (רובה מטען) FN הבלגי. בתנאי שדה מדבריים היו לו מעצורים רבים, כל כמה שלא טיפלת בו, לא היית יכול להיות בטוח שהוא ירה בשעת מבחן. אנקדוטה אישית לי היה הכבוד לשאת את ה-FN בשתי המלחמות האחרונות שציינתי. הבטנו בקנאה בחייילי הסיירות שצויידו בקלשניקוב הרוסי שתמיד יורה. במלחמת יום הכיפורים, בגדה המערבית של תעלת סואץ, מצאתי מקלעון רוסי RPD בתעלה בוצית לצד הדרך. אחרי שניקיתי אותו מהבוץ ושימנתי אותו, הוא ירה בכל מצב. אפסנתי את הרומ”ט הארור בקיטבג כך יאה לו.

אחזור ברשותכם לחייל המשלוח הקנדי, אציין כמה אירועים משמעותיים מעוללות המלחמה ההיא.
קרב איפר השני החל ב-28 באפריל 1915. הגרמנים משתמשים לראשונה בגז, 160טון של כלור משוחררים על החיילים בחזית, הבריטים והצרפתים מוכים וחזיתם נפרצת, רק הקנדים החזיקו מעמד. הם גילו שבד ספוג בשתן המוצמד לאף מסנן היטב את הגז. הקנדים פתחו במתקפה שהשיגה את הגרמנים לאחור. רק בזכות עמידת הקנדים, נמנעה תבוסה של מדינות ההסכמה.

במתקפת מאה הימים בקיץ סתיו 1918, שהביאה בסופו של דבר לכניעת הגרמנים במלחמה, היה לקנדים תפקיד מכריע בפריצת קו הינדנבורג, קו ההגנה הגרמני. הפסקת האש נקבעה ל 11/11 שעה 11.11, שתי דקות קודם לכן נהרג החייל הקנדי ג’ורג’ לורנס פרינץ. הוא נחשב לחלל האחרון במלחמה.

קצת תרבות

קרב איפר השני היה אמנם הראשון בו נעשה שימוש בגז, אך בהמשך המלחמה נעשו מתקפות גז גם בקרבות אחרים על ידי שני הצדדים. הצילומים של חיילים מצוידים במסכות גז היה שכיח במלחמה, תיאורי זוועה על נפגעי גז ששרדו את המלחמה, מילאו את העיתונות, גם ספרים רבים נכתבו על כך. ברוב המקרים מתו נפגעי הגז בייסורים כעבור שנים לא רבות. החייל הצרפתי האחרון מת בשנת 1934. נתן אלתרמן הצעיר בתקופה הפציפיסטית שלו כתב בעקבות המאורע שיר בלתי נשכח. למי שאינו מכיר זהו שיר על חייל שנפגע בהתקפת גז לפני 17 שנה ועומד למות. הוא מספר לאחות המטפלת בו את שעבר עליו. מפאת אורך השיר לא אביא את כל הבתים שבו, התרכזתי בבתים המדברים על חוויית הגז ולא על המסר אל תתנו להם רובים.

אל תתנו להם רובים

גם לקנדים יש שירי יום הזיכרון

רופא צבאי קנדי בן 41 בשם בשם גון מק’קרי שלחם בקרב איפר השני, היה עד למותו בקרב של חברו לוטננט אלקסיס הלמר, והביאו לקבורה. למחרת כתב את השיר הקנדי המפורסם ביותר של המלחמה, השיר מושמע בטקסים בקנדה לזכר הרוגי המלחמות. שורות ממנו מודפסות על שטר עשרה דולר של קנדה. קבלו את השיר בתרגומו של איתי נבו שאותו אהבתי משלל התרגומים שקראתי.

שדות פלנדריה

ההשפעה של המלחמה הגדולה על קנדה

המלחמה השפיע רבות על הרגש הפטריוטי הקנדי, במיוחד על החלק דובר האנגלית. על דוברי הצרפתית הייתה השפעה בכיוון ההפוך והם שאפו להיפרד מדוברי האנגלית (קוויבק החופשית).

אנז”ק

הקורפוס האוסטרלי ניו זילנדי. תרומתו למאמץ הצבאי הבריטי הייתה גדולה במקצת מהתרומה הקנדית. האנז”קים לחמו בכמה חזיתות, הצטיינו בחזית המערבית, בסיני ובארץ ישראל, אך קנו את עולמם בגליפולי 1915. יום האנז”ק נחוג מדי שנה ביום הנחיתה שם 25 לאפריל. גליפולי הייתה תבוסה מפוארת של מדינות ההסכמה וצ’רצ’יל שילם עליה במשרתו כשר הימיה והתנדב לשרת כחייל פשוט בחזית המערבית.
המערכה בגליפולי נמשכה כשבעה חודשים ובמהלכה היו 113,350 הרוגים. ו־230,305 פצועים משני הצדדים. למדינות ההסכמה היו 56,707 הרוגים. מן הצד העות’מאני נהרגו 56,643 איש, נגמר בתיקו.

בטורקיה נחשבת המערכה בגליפולי לניצחון אדיר, מה גם שאחד הקצינים הטורקים שפיקדו על המערכה מוסטפה כאמל, הוא לא אחר מאשר אתא תורק, אבי טורקיה החדשה.

גליפולי בתרבות

מהצד הטורקי נעשו אין סוף סרטים וסדרות על המערכה.
בצד האוסטרלי הופקו מספר סרטים אמנה כמה מהם:
1981: סרטו של פיטר לינדזי וויר גליפולי בכיכובם של מל גיבסון ומארק לי.
2014: סרטו של ראסל קראו עקבות במים, לטעמי דרמה מעולה.
נחזור למתילדה הרוקדת וולס מהפוסט הקודם. 56 שנים אחרי גליפולי, חיבר זמר סקוטי בשם אריק בוגל את השיר התזמורת ניגנה מתילדה רוקדת וולס.
או באנגלית The band played waltzing matilda. השיר מספר על קורותיו של חייל אוסטרלי במערכת גליפולי, אך זהו בעצם שיר מחאה נגד מלחמת ווייטנאם. ביצוע השיר שכללתי בפוסט שונה במקצת. העדפתי את הסרטון הזה מכיוון שהתמונות שבו טובות יותר לטעמי.

לאחר הנסיגה מגליפולי נשלחו האנז”קים לבית המטבחיים של החזית המערבית.
בהשוואה לחזית המערב נקנתה גליפולי במחיר מציאה ממש.
בוורדן במשך עשרה חודשים איבדו שני הצדדים מעל מיליון חיילים בהרוגים ובפצועים.
בקרב על הסום במשך חמישה חודשים איבדו שני הצדדים יותר ממיליון איש בהרוגים ובפצועים.
ביום הראשון ללחימה בקרבות הסום, איבדו הבריטים מעל 60 אלף איש מהם עשרים אלף הרוגים.
אנקדוטה מעניינת, בקרבות הסום נפצע רב טוראי גרמני בשם אדולף היטלר. איזו רשלנות פושעת, למה הוא רק נפצע?

שנתיים אחרי שנשלחו האנז”קים לבית המטבחיים של החזית המערבית, נשלח חלק גדול מהם לחזית ארץ ישראל.
לא אחזור על סיפור זה הידוע למדי.

סיפור פחות ידוע אך בעל ניחוח יהודי חריף, הוא סיפורו של הגנראל האוסטרלי ג’ון מונש (כפר מונש בשרון קרוי על שמו).
מונש יהודי אוסטרלי ממוצא גרמני, התנדב לחייל המשלוח האוסטרלי בגיל מבוגר, קצינים ופוליטיקאים ניסו למנוע את קידומו הן בגלל מוצאו הגרמני והן בגלל היותו יהודי. חרף כל זאת התקדם מונש בפיקוד, ממפקד חטיבה בגליפולי ועד בריגדיר גנרל בחזית המערבית. הוא היה קצין קפדן, מתכנן מעולה ואבי תורת הקרב המשולב של רגלים, שריון, ארטילריה ומטוסים. לקראת סיום המלחמה הוא מונה למפקד הקורפוס האוסטרלי בחזית המערבית והיה לו חלק חשוב בהכרעת הגרמנים בסיום המלחמה.

בית הקברות הבריטי בבאר שבע צילום אבישי טייכר.