בוץ שלאחר הגשם קידם את פנינו כאשר הגענו לבווריה הצופה אל עמק איילון, אימון כיתה.
שלא כמו היום, בימים ההם היה רק ישוב אחד קטן באזור, הלא הוא הקיבוץ הדתי שעלבים.
היינו צריכים להקים את אוהלינו על הבוץ, לשם כך עקרנו את כול שיחי הסירה הקוצנית שצמחו על הגבעות, מעליהם בנינו את אוהלינו.
מצע הסירה הקוצנית סיפק לנו משכב רך יבש ודוקרני במקצת לימים הבאים.
על המשלט יושבת עיר 2
העיר מודיעין יושבת על גבעות בווריה
מימין אנדרטת זיכרון לטוראי יצחק נצר ז”ל בן רמת יוחנן, וטוראי ניסים שקורי ז”ל, בן מושב עזריה..
שניהם נהרגו במקום זה בט”ז בשבט תשכ”ז, 27.1.1967.
שלוש שנים לפנינו, פלוגת הצנחנים מחזור נובמבר 1966 890 התאמנה בבווריה כנראה אימון כיתה מחלקה.
בלילה קר של סוף ינואר, חבורה של צנחנים צעירים כמונו ישבה סביב המדורה.
הם השליכו אל תוך האש זבילים ריקים. באחד מהם נשארה פצצה חיה של מרגמה 52 מ”מ.
כתוצאה מכך אירע פיצוץ שממנו נהרג חייל, שני נפצע קשה ומת מפצעיו וחייל שלישי נפצע קשה.
מסע 70 ק”מ מבוואריה לגדוד
כמו באר מרים התנכית, העוקב היה באר המים החיים שלנו. כמו הבאר ההיא הוא עקב אחרינו בסדרות ובמסעות.
סוף אימון הפרט בקולה לקחנו הלוואה, פירעונו של מסע 70 הקילומטרים נידחה לסוף האימון בבוואריה.
כידוע כאשר לוקחים הלוואה הבנק גובה ממך ריבית קצוצה. הנשך היה יום אביבי לוהט.
המסע הופסק באמצע היום בגלל עומס חום חריג, חנינו במקום מוצל עד יעבור זעם. במהלך החנייה זכינו לביקור המח”ט נאדל.
בחלוף שעות החום הגדול המשכנו במסע עד סופו. כאשר הגענו לבית ליד, המתינו שם הנמושות מפלוגת 202.
הם הגיעו על משאיות…
הוסיף עודד עזר:
את המסע עזר לבשל נגילה שניבא שיהיה מסע בסוף האימון.
הרכילות אומרת שאנחנו שאלנו את המ”כים והם שאלו את המ”מים
וכולם ניגשו לשאול את המ”פ רפאלי שענה שאם זה מה שאנחנו רוצים, אז זה מה שיהיה…