אימון פרט במגדל צדק (קולה)

מבצר מגדל צדק בזריחה, מחנה האוהלים שלנו שכן במורד למרגלות המבצר

אינני זוכר אם קדם מסע כלשהו לסדרה זו, האם היה זה רק אימון פרט או גם אימון חוליה.
הקמנו את המאהל שלנו על המדרון הצפוני של מצודת מגדל צדק, או קולה כמו שקראנו לה.
יום יום היינו יוצאים לאימונים על הגבעות מסביב. גבעות ירוקות ופורחות אחרי חורף מבורך.
גבעות יפהפיות שתאוות העיור והנדל”ן זללה בהן בכול פה. גם כביש 6 של היום עוד לא היה קיים.

מה קורה במציאות?
בשלב זה כאשר סוף הטירונות נראה באופק, היה ברור שעפרון המחודד ביותר, בקלמר הלוחמים של מחלקה 3 הוא חנן.
אודה על האמת, לא הייתי מהעפרונות המחודדים. בבוחן של אימון הפרט, לא הפגנתי ביצועים של רמבו.
לפתע נשמע קול:

אי אפשר היה שלא לזהות את המבטא האמריקאי הכבד של הסמ”פ, אבי רוזנברג.

גולת הכותרת של הטירונות, היה אמור להיות מסע של 70 קילומטר בין קולה לסאנור שיסיים את האימון.
דיברנו עליו ימים. כמה חברה אמרו שילכו ללא גרבים בנעלים כדי למנוע שלפוחיות בכפות הרגליים.
היו שהצהירו שילכו ללא תחתונים, כדי למנוע שפשפת. שהיא הדבר הנורא ביותר הקורה במסעות ארוכים.
מעלה ירכיך, ואשכיך בצירוף החריץ ופי הטבעת שלך מאדימים ומתחילים לבעור, אתה מתחיל להלך כמו ברווזה בהריון.
תרופת הפלא הייתה וייטפילד, נוזל פלאים שאתה מורח על מבושיך הדואבים. אמנם בדקות הראשונות אתה רוקד כמו דוב בקרקס,
אך לאחר מכן הכאב פוחת ואפשר להמשיך ללכת כמעט בצורה נורמלית.
ערב לפני המסע, כול אחד עושה את ההכנות שלו, הסגל הזהיר אותנו שצפוי גשם בלילה,
הומלץ לחפור ולהעמיק את התעלות מסביב לאוהלי הסיירים שלנו, ולמתוח את הנילונים על האוהלים.
“זוכרים את פלמ”חים?” שאל המ”פ רפאלי, “המסע יתקיים עם הגשם ובלעדיו, אתם צנחנים, לא נקבות של ב”הד 12.”
שוחררנו מוקדם כדי לאגור כוח למסע, העמקנו את התעלות סביב אוהלי הסיירים, כמעט היינו יכולים לעמוד בהן זקופים,
מתחנו את הנילונים והנחנו אבנים על שוליהם. בלילה העיפה הרוח החזקה את המילונים, שולי האוהלים התנופפו כמו כבסים שנתלו ליבוש.|
נפתחו ארובות השמים וגשם זלעפות שטף את המדרון, עליו היה מחנה האוהלים שלנו.
המים מילאו את התעלות ושטפו לתוך האוהלים, עלינו על הקיטבגים, מאום לא עזר, נרטבנו כולנו עד לשד עצמותינו.
צרת רבים, נחמת טיפשים, אומרים החכמים באמת. אלוהים לא ריחם גם על הסגל של הפלוגה. המ”פ רפאלי והפקידה הפלוגתית אירית.
יצאו בבוקר מאוהליהם רועדים מקור, נוטפי מים כמו חתולים שנזרקו לאגם. הכול היה רטוב, הבגדים, השמיכות, שקי השינה, הקיטבגים, הכול.
ואז החלה חרושת השמועות, יוצאים/לא יוצאים למסע. נקראנו למסדר ורפאלי הרטוב כולו הכריז:
“אינני רוצה שחצי הפלוגה תחלה בדלקת ריאות, המסע נדחה לעת הזאת.”
נשמנו לרווחה לעת הזאת

עכשיו דבר אין להכיר
על המשלט יושבת עיר

על הגבעות עליהן הגרנו את זיעתנו יושבות שתי ערים