“השיעור היום הוא על בעלי חיים ארסיים.” אמר אייבי.
השיעור התנהל באחד משטחי הבר בקיבוץ, אייבי שחרר עקרב גדול מהטרריום (אקווריום לצמחים ובעלי חיים).
“זהו נבו יריחו, הוא לא קרוי על שמי,” חייך אייבי,
“הוא התגלה לראשונה על הר נבו ממזרח לעיר יריחו וקרוי על שמו, בדרך כלל אינו מסוכן לבני אדם אך עקיצתו כואבת ודורשת טיפול רפואי.”
העקרב נע ואנחנו התרחקנו מעט.
“שימו לב למאפיינים המשותפים לכול העקרבים, צבתות חזקות מלפנים ומאחור זנב עם עוקץ, בעזרתם צד העקרב את טרפו.”
אייבי הכניס את העקרב לטרריום בעזרת מצבט מיוחד. מטרריום אחר שלף עקרב צהוב.
“עקיצתו של העקרב הזה היא סכנת מוות, למזלנו הוא לא חי באזורנו ” אמר אייבי והכניס את העקרב חזרה לטרריום.
הוא הראה לנו עוד מספר עקרבים וגם עכבישים ארסיים, ואז הגיע לשיאו של השיעור.
הוא הושיט את ידו בזריזות לתוך טרריום גדול שהיה על הג’יפ שלו ושלף משם נחש אותו אחז בצווארו ביד בוטחת.
“זהו צפע ארץ ישראלי, נחש ארסי המצוי בכול הארץ וגם בקיבוצינו,” אייבי לחץ בידו השנייה על שני צידי הראש של הנחש וזה פער את לועו,
לשון מפוצלת ושתי שיניים נראו בפי בנחש.
“אלו שיני הארס של הצפע, כאשר הוא מכיש נראות שתי נקודות אדומות במקום ההקשה,” אייבי החזיר את הנחש חזרה לטרריום.
אין ספק שזה היה אחד משיעורי הטבע המרתקים שלימד אותנו אייבי.
“בועז קח את עמוס לבית הילדים,” ביקשה ממני אימי בסיום השעתיים וחצי של הבילוי עם ההורים.
בגאווה גדולה של ילד אחראי לקחתי את אחי. הלכנו יחפים, לפתע התכווץ עמוס,
“משהו דקר אותי,”י התלונן אחי. הלכנו עד לפנס הקרוב, התבוננתי בכף רגלו שהחלה להתנפח ומיד אמרתי:
“הכשה של נחש צפע, המטפלת בבית הילדים תדאג לך.”
מרוגש הגעתי לבית הילדים של אחי.
“עמוס הוכש על ידי נחש צפע,” אמרתי למטפלת בביטחון מוחלט, “הנה שתי נקודות על כף הרגל.”
המטפלת לא התרשמה מביטחוני, “ואיך אתה יודע שזו הכשת צפע?”
“ככה אייבי אמר.”
“אייבי יגיע עוד מעט, אשאל אותו.”
“אבל זה מסוכן, הוא יכול למות,” אמרתי בייאוש.
“לא מתים כל כך מהר, ואתה מפריע לי.”
בייאושי יצאתי מהדלת והמתנתי בקוצר רוח לאייבי, הוא הגיע עם בנו טל.
“צפע הכיש את עמוס,” אמרתי לו מרוגש.
אייבי מיהר פנימה והסתכל על רגלו הנפוחה של עמוס.
“זו הכשת צפע,” אמר אייבי למטפלת, “טפלי בטל, אני לוקח את עמוס לבית החולים.”
הבטתי במטפלת במבט של אמרתי לך! ומיהרתי אחרי אייבי שהרים את עמוס בשתי ידיו החזקות והובילו לג’יפ שלו.
“עלה על הג’יפ ושמור על אחיך,” אמר לי אייבי, “אעבור ליד החדר של הוריך, לאחד מהם יהיה לילה ארוך.”
אבי עלה על הג’יפ, ונסענו לבית החולים. אייבי הסביר לצוות במיון מה קרה, אבי נשאר עם עמוס. אייבי אמר לי,
“אנחנו חוזרים לקיבוץ, הראה לי בדיוק היכן הכיש הנחש את עמוס, אנסה לתפוס אותו.”
חזרנו לקיבוץ, הראייתי לאייבי את מקום ההכשה, אייבי הדליק פנס ועד מהרה גילה את הנחש,
וביד זריזה תפש אותו בצווארו, “הידיעה מי הנחש, ומה גודלו עוזרת לטיפול בהכשה,”
אמר אייבי והכניס את הנחש לטרריום.
“למדת היטב את השיעור על בעלי החיים הארסיים,” חייך אלי אייבי ואני התפוצצתי מגאווה.
בנו של אייבי טל, נפל במלחמת יום הכיפורים בחזית הדרום, יהא זכרו ברוך.