כל הזכויות שמורות © 2026 לבועז רוזמרין ולהוצאת ספר רב ממדי™ *

אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר – כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה. שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט, אלא ברשות מפורשת ובכתב מהמחבר.

 

דפי תמר

זהו סיפור חיי מהזמן בו התכוננתי למיונים של הלהקות הצבאיות, יש בו ארבעה חלקים. כל חלק הוא סיפור בפני עצמו. החלקים אחד עד שלוש הם רצף אירועים לפי זמנים. הם נסמכים על דפי היומן שלי אותם כתבתי סמוך ככל האפשר להתרחשות המאורעות במשך יותר מארבעים שנה, החלק הרביעי נסמך בעיקרו על הקלטות שביצעתי לאחר סיום מלחמת יום הכיפורים. והוא עוסק גם בעבר הרחוק יותר.

מובן שסיפורים אינם יומן כרונולוגי, הם שטים לפעמים בזמן קדימה ואחורה. השלמתי את הספר בעשור השביעי לחיי. גם ההקלטות הן לא הסיפור עצמו של החלק הרביעי, אלא הבסיס שלו.

את הנספחים שבסוף הספר אני מבקשת שתקראו רק כאשר תסיימו את הסיפור.

אם הזמנים מעניינים אותכם תוכלו לקרוא אותם בנספח לוח זמנים.

בשנת 2015 העברתי את מחברות היומן לפורמט דיגיטלי באמצעות הטכנולוגיה של זיהוי כתב. היה לי כתב יד מעולה, וכך ההמרה עברה כמעט חלק. את הקלטות של הסיפור הרביעי תמללתי. תמונה שווה אלף מילים, שיר שווה אלפייים וסרט שווה חמשת אלפים. על כן הוצאתי את הספר בפורמט של ספר רב ממדי™ בשונה מהספר המודפס הרגיל, ספר רב ממדי™ יכול להתקיים רק במדיה הדיגיטלית ולשדרג את חווית הקריאה המסורתית. לטקסט הכתוב נוספים קישורים תמונות מוסיקה רידיאו ואנימציה. זה איפשר לי להתפרע,

אני אישה טוטאלית, כתבתי הכל. אהבות שנאות, ניצחונות תבוסות, נקמות, סליחות ותשוקות. לא הסתרתי מאום מסיבות של מה יגידו אלה המצקצקים בלשונם וצודקים תמיד. לא הסתתרתי מאחורי צניעות צדקנית ומזויפת.
הייתה לי אובססיה לתעד מה שעבר עלי ועל המדינה האהובה והאכזרית שלי, מדינה שגבתה ממני את היקר לי ביותר. על אף זאת, כמו שכתב אהוד מנור בשירו הנפלא, שאותו שרה הזמרת הנפלאה גלי עטרי.

אין לי ארץ אחרת

גם אם אדמתי בוערת

לשמוע ונתנו לך אותה. הנבואה שלהן הייתה אמורה לתת לך מוטיבציה להגשים אותה, וכך הגדילה את הסיכוי שהנבואה תתגשם. הדבר קרוי בפסיכולוגיה אפקט פיגמליון וגם נבואה המגשימה את עצמה.“

"אז איך אתה מסביר את זה שהקוראת בכף היד צדקה גם בנושא האהבה?"ה נבואות היא כתבה לך?" הוצאתי את המסמך שהיא כתבה והראיתי אותו לאורי, הוא קרא וספר את הנבואות,

"יש פה יותר ממאה נבואות, כולן על דברים שאנשים עוברים בחיים. אף נבואה אינה מותנית בזמן. חלקם הגדול של הנבואות לא יתגשם לעולם, יש כמה נבואות סותרות, אך הן כמובן כתובות רחוק זו מזו."

"תראה לי," אורי הראה לי נבואה בתחילת הדף הראשון .

"הנבואה הזאת חוזה שתהיי זמרת מפורסמת כמו שושנה דמארי, אך זה יהיה על חשבון חיי המשפחה שלך. נבואה זו כתובה ליד הנבואה שתתקבלי ללהקה צבאית. מעניין לא רק אני רואה בך את שושנה דמארי הצעירה," אורי הראה לי נבואה נוספת באמצע הדף השלישי והמשיך,

"הנבואה הזאת מבשרת שתבחרי בחיי משפחה מאושרים."

"אולי היא פשוט נתנה לי לבחור?"

"בשביל לבחור את לא צריכה אותה."

"למרות מה שאתה אומר, שתי נבואות התגשמו."

"כאשר תתגשם נבואה כלשהי, את תגידי לעצמך הקוראת בכף היד צדקה וכמובן תספרי למכריך את שבחה. מה שיגדיל את מאגר הלקוחות שלה."

לקח לי זמן עד שהפנמתי את התובנות של אורי, בכל זאת לא נפטרתי כליל מהשעבוד לנבואה. כאשר הגעתי לצומת בחיי שבו היה עלי להחליט בין כמה ברירות שאחת מהן תגשים נבואה כלשהי מהרשימה, תמיד בחרתי בה.

התארחתי כמה פעמים אצל אורי בקיבוץ. למרות שהייתי מסורתית, הסתגלתי לרעיון שהמטבח לא כשר. השתדלתי לפחות לא לאכול שם בשר. לא תמיד הצלחתי הייתה בי תאוות בשרים.

אורי הציע לי להתארח אצלו בסדר פסח.

"יש לנו הגדה קיבוצית מיוחדת ומעניינת, אבל אין אצלנו ביעור חמץ."

"אז אשב לסדר עם הורי."

"בקומזיץ של יום העצמאות הרחתי בשר לא מוכר מהמנגל, לשאלתי ענה לי אורי,

"אלו סטייקים לבנים," לא הבנתי, "כבש נמוך," הוא חייך, שוב לא הבנתי, "חזיר בהכשר בד"ץ," אורי חייך פעם נוספת, כמעט הקאתי.

"אורי, אני לא יכלה להישאר פה, אלך לחדר של רחל."