גאולת הארכיון האבוד

חשוב מאוד!!! לעולם על תאמינו למספרי סיפורים, אפילו אם הם ראשי ממשלה. סיפור טוב לא מקלקלים עם עובדות.

הזמנה להרפתקאה

שליח הביא אלי מכתב. מהמעטפה נשרו כרטיסי טיסה הלוך/חזור לרומא במחלקה הראשונה. ושובר לשבוע בסוויטה של מלון פאר ברומא. עוד נשר מהמעטפה מכתב קצר,

'מצפה לראותך, האב כריסטיאנו פרנציסקוס,'

כמו כן היה רשום מספר טלפון סלולרי.

שמחתי לחופשה הבלתי צפויה.

הכרתי את כריסטיאנו פרנציסקוס לפני יותר מעשרים שנה, מהימים שהיה עדיין פרח כהונה. הדרכתי אז קבוצה של כעשרה פרחי כהונה בטיול למזרח טורקיה,

המשכנו בקשר מכתבים, כריסטיאנו הוסמך לכמורה, אך המשיך את לימודיו באוניברסיטת רומא שם למד היסטוריה וארכיאולוגיה. היום הוא עובד כהיסטוריון בוותיקן. מכיוון שיש לו גישה לספריית הוותיקן. שחלקים גדולים ממנה סגורים לציבור, הרי שנעזרתי בו כמקור ידע. גם הוא היה נועץ בי לגבי טקסטים עתיקים כדי לשמוע את דעתי על נקודת הראות היהודית.

נפגשנו בסוויטה שלי יומיים אחרי הגיעי לרומא.

"במה זכיתי לכבוד?" שאלתי את האב כריסטיאנו.

הוא הוציא מסמך ביוונית קווינה שהייתה שפת התקשורת הבין לאומית בעולם ההלניסטי רומי,

"זהו עותק סרוק של מסמך שמצאתי בספריית הוותיקן. זהו העתק יומן הארכיון האבוד של ניקולאוס איש דמשק."

"ניקולאוס איש דמשק?" קראתי בהתרגשות.

"הוא ולא אחר! שכנעתי את ראש המחלקה להיסטוריה של הכס הקדוש לשים ידינו על האוצר הזה ויהי מה."

קראתי את המסמך בלהיטות, היה כתוב בו שניקולאוס הוריש את הארכיון לבנו המאומץ וכך הלאה. ניקולאוס ויורשיו, הוסיפו גם הם ספרים לארכיון. כל הספרים נרשמו ביומן.

כמה משורות היומן עניינו אותי במיוחד, הן התייחסו לספרים שלא היו ידועים משום מקור קדום. המעניינים ביותר היו ספרי הזיכרונות של בני משפחת החשמונאים. כמו גם יומניהם של אנטיפס מושל אדום, ובנו אנטיפטר אבי המלך הורדוס. 

יורשו האחרון של הארכיון, ניקולאוס הנין קיבל את האמונה המשיחית (נוצרית על פי המינוח השגוי שלנו) והיה לנזיר. הוא הוריש את הארכיון לכנסיה. 

מנזר סנט סטפנוס

כאשר קיבלה האימפריה הרומית את האמונה המשיחית, הגיע הארכיון לספריית מנזר סנט סטפנוס במסופוטמיה.

"היכן המנזר הזה?" שאל האב כריסטיאנו.

"שמו של המנזר הוחלף לפני יותר מאלף שנה, היום שמו הוא סנט אוגוסטינוס," אמרתי.

"זו הסיבה שלא מצאתי אותו בעצמי," ציין כריסטיאנו.

"המנזר הזה, נמצא כמאה קילומטר מדרום למרדין שבדרום טורקיה. כדי לקבל את האינפורמציה הזו, היית רק צריך לשלוח לי מייל."

"אני יודע, אבל אני רוצה שתוביל אותי לשם."

"למה דווקא אני?"

"כי אתה מכיר את השטח, יש לך את הקשרים המתאימים, אתה שולט בשפות, טורקית, כורדית וערבית, אתה ישראלי שיודע להסתדר, אני מרגיש שאתה האיש הנכון."

הוא רצה להגיד שאני ישראלי תחמן, חייכתי לעצמי.

"כל זהבו של מידאס, לא ישכנע אותי להובילך לשם."

"וכי למה לא?"

"זהו שטח בתחומה של סוריה, לפני שנתיים כבשו לוחמי המדינה האסלאמית את האזור. הם הרסו את המנזר הזה כמו שהרסו מנזרים אחרים. את ראשי המנזרים, ערפו. שאר הנזירים נמכרו לעבדים," כריסטיאנו היה מזועזע.

כמה דקות של שתיקה עברו עלינו, הגלגלים במוחי נעו במהירות מסחררת,
מירזה! הוא מכיר את המנזרים, גם את אלה בצד הסורי של הגבול, יש לו קשרים עם אנשי המדינה האסלאמית.
העמדה השלילית הנמרצת שלי, החלה להיסדק.

כריסטיאנו הפר את הדממה,
"הארכיון הזה שקול למגילות הגנוזות, תוכל להיות שותף לגילוי החשוב ביותר במאה העשרים ואחת."

"ידידי, אני חייב לחשוב על כך, אני כבר לא איש צעיר וראשי יקר לי," כריסטיאנו לא הרפה, ביודעו את נקודות החולשה שלי.

"כמו שראית, יש בארכיון ספרים שישפכו אור חדש על תולדות עם ישראל בימי הבית השני," שקעתי בהרהורים, כריסטיאנו קטע את חוט מחשבתי,

"האם תסכים לעמוד בראש משלחת, שתנסה להציל את האוצר הזה מאבדון?" 

קבלת השליחות

"אעמוד בראש המשלחת, אך תצטרך לגייס סכום עתק כדי שמשלחת כזו תצא למשימתה."

"אתה יודע שכסף הוא הדבר האחרון שחסר לכס הקדוש, תקבל כל סכום שתדרוש."

"אינני רוצה כסף לעצמי, אך זהו אזור מלחמה וצריך לשחד את אנשי המדינה האסלאמית בסכומי עתק כדי שיאפשרו לנו לבצע את המשימה הזו."

"בכל זאת אינך אלטרואיסט, מה שכרך?"

"שכרי יהיה לקבל גישה לספרי הארכיון בספריית הוותיקן, כמו כן לקבל עותק סרוק מכל פריט בארכיון שאחפוץ בו."

כריסטיאנו היסס, לבטח לא ציפה לבקשה מאין זאת.

"דרישה כבדה, אתה יודע שאיננו נוהגים לפרסם ספרים ללא בקרה, יכולות לעבור עשרות ומאות שנים עד שנפרסם את הספרים הללו, ייתכן שיהיו ספרים שלא נפרסם לעולם."

"אין ספרים, אין עסקה," ידעתי כמה הוא להוט לשים את ידו על האוצר הזה.

"אתה מתחייב לא לפרסם אותם?" 

"לא אפרסם אותם, אך אשתמש בתוכנם, כדי לכתוב כמה רומנים היסטוריים."

"דרישתך התקבלה, מה הצעד הבא?"

"אסע לטורקיה, אני חייב ליצור קשרים עם כמה אנשי מפתח שם. אני צריך חשבון בנק של עשרה מיליון אירו לפחות. אולי אצטרך יותר, כשהכול יהיה מוכן, אודיע לך."

"תקבל עשרים מיליון, אם יחסר לך כסף, צור קשר."

האיש מאחורי הקלעים

מירזה עבד קשה. מצויד במזוודות מלאות כסף מזומן. הוא חצה את הגבול לסוריה מספר פעמים.
פעם אחת כמעט הוצא להורג כמרגל אמריקאי.
בפעם האחרונה הגיע עד פלמירה היא תדמור המקראית. שאותה בנה שלמה המלך, ואותה הרס סופית אבו באכר אל בגדדי מנהיג המדינה האסלאמית.

הוא ניסה לעניין את מירזה בשוד עתיקות מהעיר ההיסטורית הכבושה. מירזה התרכז במשימתו וסיים אותה בהצלחה. אולי סגר גם כמה עסקאות עתידיות? מי ידע נפש טורקי?

מצויד בדרכון הטורקי שלי פגשתי את כריסטיאנו בנמל התעופה באיסטנבול. יחד המראנו בטיסת פנים למרדין. בשדה התעופה פגשנו את מירזה ואת אנשי צוותו. הם חיכו לנו עם ארבעה רכבי שטח לנדרובר ועוד שישה טנדרים כפולי קבינה של טויוטה. 

"למה כל כך הרבה רכבים? למה טויוטה?", שאל כריסטיאנו.

"כי אותם אנחנו משאירים לאנשי המדינה האסלאמית," עניתי, "הם נוהגים להרכיב עליהם מקלעים כבדים ולהסיע בהם לוחמים."
ענדתי שרשרת ועליה צלב גדול, התחלנו בנסיעה לכיוון הגבול הסורי נסענו כשעה. 

תחת כנפי ארגון הטרור

ליד חורבות המנזר המתין לנו עלי. עשרה מלוחמי המדינה האסלאמית, חמושים מכף רגל עד ראש היו איתו. 

"אנחנו חייבים לסיים את העניין בימים ספורים," אמרתי לכריסטיאנו. "המצב פה רגיש ביותר."

עם תרשימים של המנזר ההרוס, מצאנו במהירות את הספרייה. 

"יש כאן אלפי ספרים," אמרתי, "עלינו לאתר במהירות את ארכיונו של ניקולאוס ולהתרכז רק בו." 

איתרנו את הארכיון, רוב הספרים שבו היו מגילות קלף או פפירוס. שמות הסופר והספר הופיעו על תווית הצמודה למגילה. התחלנו למיין את הספרים, כריסטיאנו היה נרגש ביותר, בעטתי ברגלו, "שמור על איפוק, מסתכלים עלינו." מאוחר מדי, עלי ניגש אלינו, 

"יה צלבנים, ממתי הספרים האלה?" 

"מתקופת החליף עבאס", עניתי במהירות. 

"זה מהתקופה של הרומאים, חמש מאות שנה לפני הנביא מוחמד," נלהב כריסטיאנו. הבעיטה בעקבו הייתה מאוחרת מדי. 

"זה תקופת הג'אהליה ," אמר עלי בזלזול, "כל מה שהיה לפני מוחמד לא חשוב," עלי החל משחיל את המגילות על חרבו, "דין מוחמד ביל סייף."

"דת מוחמד בחרב," לחשתי לכריסטיאנו.

דחפתי מעטפה לידו של עלי, "תקבל עוד ארבע טויוטות."

"הכול אחרי הקפה," אמר עלי. אחד מאנשיו הבעיר מדורה, עלי הזמין אותנו לשבת איתו, לא הייתה ברירה, עלי הוריד את המגילה הראשונה מחרבו, וזרק אותה לאש, חיי אוגוסטוס, העלו עשן.

הושטתי לעלי מחרוזת יהלומים, ירושה מסבתי, "בחייאת עלי, קח מתנה לאשתך."

עלי דחה את ידי המושטת באדיבות, "אחרי הקפה."

הורדוס המלך עלה גם הוא בעשן השמיימה, עלי הסתכל בהנאה בפנינו המתפלצות, עשרים וחמש מגילות של ההיסטוריה האוניברסלית, עלו לשמים גם כן.

עלי מזג לנו קפה מהביל,

"זה הקפה הכי חכם ששתיתם בחיים," אמר לנו מתמוגג מהנאה. סיימנו את הקפה. אמרתי למירזה שידאג לעוד ארבע טויוטות וחזרנו לעבודה. 

"אם אתה לא רוצה עוד קפה," אמרתי לכריסטיאנו, "אתה לא מתלהב יותר, רק אני מדבר עם עלי."

היכן יתנוסס ראשו של עלי?

חיפשתי מגילות שהיו מוכרות וחשיבותם פחותה, מצאתי שתיים. נראיתי נלהב ורמזתי לכריסטיאנו שיתלהב אף הוא. עלי ניגש אלינו, 

"מה הספר הזה?" עלי הצביע על המגילה בחרבו.

"זה ספר ביזנטי," עניתי, "על קרב ירמוק."

ידעתי שהוא ינגוס בפיתיון וכי איזה מוסלמי לא ישיש בראותו ספר עתיק המתאר את הקרב המכריע שבו הובסו הביזנטים על ידי המוסלמים? ידו של עלי הנלהב כמעט חטפה ממני את המגילה, בידי בלמתי את המתקפה האיסלאמית.

"עלי חייבים לטפל בספר, אם לא הוא יתפורר, תקבל אותו כשנעזוב פה."

חרבו של עלי הצביעה על הספר הנוסף, "מה הספר הזה?"

"זה ספר של הצלבנים, על קרב חטין ."

"איך צלאח א דין הביס אותכם יה צלבנים," עלי נלהב אך נזהר לא לגעת בספר, "גם את זה אני רוצה שתעזבו."

"תקבל גם את הספר הזה," אמרתי לעלי, "אבל אני מבקש שתהיה כמו צלאח א דין."

"מה אתה מתכוון?"

"אצל צלאח א דין מילה הייתה מילה, היה לו הסכמים עם הצלבנים והוא קיים אותם, המדינה האסלאמית הסכימה שנוציא את הספרים מהמנזר, אתה כאן הנציג של אבו באכר אל בגדדי שהוא איש של אמת, מילה אצלו זו מילה."

עלי חשב לרגע ואמר, "תוכלו להוציא את כל הספרים שתרצו."

עלי התרחק, "אתה השתגעת?" שאל כריסטיאנו, "הוא יערוף לנו את הראש."

"הוא לא יודע מה הוא מקבל, עד שהוא ימצא מומחים לכתבים עתיקים, אנחנו נהיה ברומא."

"מה יהיה כשהמומחים יפתחו את המגילות?"

"כמו המגילות שהתנוססו על חרבו של עלי, כך יתנוסס על החרב ראשו של עלי, דין מוחמד ביל סייף."

אפילוג

כריסטיאנו ואני מיהרנו להציל כל מגילה שיכולנו. אחרי שלושה ימים הגיעו הטויוטות. העמסנו את המגילות על הלנדרוברים. הודינו לעלי על ששמר עלינו. נתתי לו עשר טויוטות, אחת לכל אחד מחייליו. בנוסף את המחרוזת והמעטפה עם הדולרים. והחשוב מכל את הפתיון הלא הן שתי המגילות העתיקות. 

"עלי," אמרתי לו, "אסור לך לפתוח אותן, רק למומחה לכתבי יד עתיקים מותר." עלי הודה לי על הספרים. 

נדחקנו כולנו בארבעת הלנדרוברים וקדימה למרדין. 

כריסטיאנו חייך, "מעניין כמה יופתע עלי, כשיגלה שהמגילות שברשותו הן תרגום ליוונית של קאמה שסטרה."

הו עלי, אינך יודע שהספר הזה קדם לקאמה סוטרה והוא נועז הרבה יותר.

הרבה מעטפות בקשיש החליפו ידיים עד שהגענו עם האוצר לרומא.

במכון לכתבי יד עתיקים של הוותיקן בדקו את המגילות. הן היו במצב טוב למדי. מתוך כמאה ועשרים מגילות שחילצנו בחרתי בשלב ראשון עשרים וקיבלתי העתקים סרוקים שלהם.

יתרונות ספרי הארכיון על מקורות היסטוריים ידועים

ספרי הארכיון הם מקוריים ונכתבו סמוך למאורעות שאליהם הם מתייחסים. מכאן שהם אותנטיים יותר מכל מקור היסטורי אחר. אשר נכתב מאות שנים אחר כך, והועתק או תורגם פעמים אחדות.

לכן הם יהיו עדיפים על פני כל מקור היסטורי. למרות זאת שמחתי לגלות שרבים מהאישים ומהמאורעות, הנזכרים בספרי הארכיון מופיעים גם במקורות אחרים. כגון ספריו של יוסף בן מתתיהו וגם בספרות חז"ל. 

בספרי הארכיון מופיעים גם אישים ומאורעות שאינם מופיעים בשום מקור היסטורי אחר.

מלכה בשר ודם – דף הספר