הקדמה – או איך נקטעה הקריירה הרפתנית שלי

עוד לפני עידן תוכנית הטלוויזיה הפורנוגרפית הקרויה על שמו, נתן האח הגדול של אורוול את שמה של המלחמה ההיא מלחמת שלום הגליל.   Newspeak קלאסי מהספר 1984. אחר כךשונה שמה של המלחמה ההיא לשם נורמלי מלחמת לבנון הראשונה.

פגז מטנק שלנו שנורה במחנה הפליטים עין חילווה, קטע באחת את הקרירה הרפתנית שלי, לא הייתי יכול להמשיך ולבוסס בזבל של הרפת, המרתי את עיסוקי למקצועות ההייטק, עד פרישתי לפנסיה. פתחתי בקריירה של סופר מתחיל (יצירותי האחרות נמצאות גם כן באתר זה.)

ארבעים ואחת שנים מאוחר יותר, פרצה לעזאזל מלחמת חרבות ברזל. מלחמה זו פגעה אנושות ברפתות עוטף עזה, אך גם ברפתות ביישובי גבול הצפון שפונו מיושביהם. נוצר צורך דחוף ברפתנים מתנדבים, להשלים את המחסור במקצועות הרפת לסוגיהם. במקום לדבוק במסך הטלוויזיה כמו זבוב בזוהמה, החלטתי להתנדב לעזור ברפתות. חברתי לקבוצת הווטסאפ אחים לרפת וחיפשתי תעסוקה.

פרק ראשון – זר עלי דפנה

עקב מספר גדול של סוסי מלחמה צעירים ממני שהתנדבו ועדיין מתנדבים, בסיוע ווטו משפחתי גורף לא ירדתי דרומה, אך חיכיתי להזדמנות שלי. זו באה עם בקשה לעזרה מקיבוצי הגבול הצפוני שפונו עקב המצב. התאילנדים שלהם נטשו (בצדק, הם באו להתפרנס, לא להמשיך את מורשתו של טרומפלדור.)
כלקח מהניסיון הראשון, סגרתי מהר עם ארז מרכז הרפת על התנדבות בקיבוץ דפנה ומידרתי את בני משפחתי עד אשר רגלי ניצבו על היעד.

בחליבה הראשונה לא הייתי במיטבי, בנוסף לעייפות שנגרמה משינה גרועה בלילה, הייתי צריך להוריד ארבעים שנות חלודה, אך קפה טוב שהכין לי אסאד מהכפר מסעדה בגולן, סייע לי לצלוח את החליבה.
בחליבה השנייה כבר הרגשתי טוב הרבה יותר וצלחתי אותה בעזוז.
מכיוון שגם לדפנה הגיעו סוסי מלחמה צעירים, הסוס הזקן ביחד עם מרכז הרפת החליטו על סיום תקופת ההתנדבות הנוכחית.