טירונות

טירונות הצנחנים הייתה הקשוחה והיוקרתית מבין הטירונויות בצה”ל, תפקידה היה להפוך אזרח מפונק ללוחם קשוח.
לא רק המיועדים לצנחנים עברו אותה בדרך לכנפי הצניחה והכומתה האדומה הנכספים, גם המיועדים לסיירת מטכ”ל
עברו אתנו את הטירונות הזאת.

השבועות הראשונים

אלה הוקדשו לדברים הבאים:
גיבוש.
העלאת הכושר הגופני, התעמלות בוקר, שיעורי מד”ס, הכרת האלונקה.
שמירות אין סופיות על הבסיס, הבאר המרוחקת, וביתני המגורים.
לימוד נשק, מטווחים פירוק והרכבה באור היום ובמחשך, בידיים חשופות וקפואות, בקור של דצמבר.
מי שנרדם בשיעורים, מילא את קסדתו מים קרים כקרח ושפכה על ראשו.

תמונות מהווי הטירונות

מסעות

אלף קילומטרים של מסעות רגליים עד סיום מסלול פלוגה, זה מה שהבטיח לנו המ”פ רפאלי.
הטירונות הייתה ראשיתו של מסלול אלף הקילומטרים. את היציאות הביתה היינו קונים במסע
שבסיומו מסדר המפקד. מובן שאחרי לילה לבן כזה, חצי מהחופשה בילינו בשינה.

טרטורים

חוץ מאימונים ושמירות חווינו גם לחץ מנטלי שכלל השפלות. טרטורים קראו לזה.
קומנדו היה שם הקוד של תרגול לילי שנערך אחרי שעות האימונים. התרגול כלל סחיבת פצועים,
גמלים (חייל יושב על כתפי חברו), סחיבת אלונקות וכול רעיון יצירתי שעלה במוחם של אנשי הסגל.
מחלקה 2 (למזלי לא הייתי בה) הייתה המחלקה המטורטרת ביותר. במחלקות האחרות הפחיתו את הטרטורים
בתום הטירונות, לא כך במחלקה 2.
אני זוכר שערב הירידה לתעלת סואץ בשיאה של מלחמת ההתשה המדממת, חודשיים וחצי מתום הטירונות,
נערך ערב הווי פלוגתי בחורשת האקליפטוס מאחורי השקם הגדודי.
מחלקות 1 ו-3 (שנמניתי על חייליה), ישבו סביב המדורה עם הפקידה הפלוגתית אירית ושרו שירים.
חיילי מחלקה 2 רצו באותו הזמן עם “פצועים” על גבם. הפקידה הפלוגתית, דמעות בעיניה רצה אל המ”פ ששם קץ לחרפה.

קרא עוד