בחירות
הדור שלי הוא דור הבחירה, בני דורי נדרשים לבחור מדי שנה ביום זיכרון היכן יהיו בשעה 11.00? באיזה בית עלמין ישמעו את הצפירה? ליד איזה קבר יעמדו? (אלו המסוגלים עדין לעמוד). בחירה קשה.
כמו כל בני דורי גם לי יש את הבחירות האישיות שלי, אני חייב לבחור בין בן הכיתה שלי מבית הספר שנפל במלחמת יום הכיפורים. לבין בן הכיתה שלי מהפלוגה בסדיר שנפל בשירות מילואים בהר דב.
או אולי הצעיר ההוא שלבנון הראשונה הייתה שירות המילואים הראשון והאחרון שלו? הוא היה רק בן עשרים ושתיים, ביישן, עוד לא הספיק לטעום מהחיים, אני המילואימניק הוותיק כבר הספקתי להקים משפחה.
סיור נוכחות רגלי ברחובות עיר כבושה אך לא מטוהרת. היינו חיילים טובים ושמרנו על רווחים, פתאום התפוצצות. כעבור שניות אחדות התפזר קצת העשן, ראיתי אותו מחוויר, עיניו שוקעות בחוריהן ובתוך דקה אל מול עיניי, הוא היה! כברק הבזיקה בי ההכרה, בקלות היינו יכולים להחליף תפקידים. השגחה פרטית? סטטיסטיקה!
במשך שנים הוא טרף את לילותיי, בחרתי לא לעמוד ליד קברו, הרי בקושי הכרתי אותו. פחדן! איזה תירוץ עלוב!
וישנם עוד רבים שלא מניתי כאן.
כל שנה בחירות, ליד הקבר של זה בחרתי לעמוד לפני שנה, לפני שנתיים בחרתי לעמוד ליד הקבר של ההוא, ולפני שלוש שנים הראש שלי התפוצץ ובחרתי שלא לעמוד ליד שום קבר. במי אבחר השנה? עוד לא החלטתי.
לפעמים אני מקנא בבת זוגי, היא איבדה את אחיה התאום במלחמת יום הכיפורים, היא לא צריכה לבחור. ואז אני אומר לעצמי: מנוול! לך הרשות נתונה! לך ניתנה זכות הבחירה!