מסביב יהום הסער

בימים ההם כאשר לקיבוצניקים נמאס, הם הלכו למושב, האופן נדיר ביצעו הורי מהלך הפוך
כאשר משפחתנו הגיעה לקיבוץ קיבלו הורי חדר בבית הקיבוצי, אחי עמוס שעוד לא מלאו לו שנתיים,
מצא עצמו בפעוטון, אני שהייתי כמעט בן 5 מצאתי את עצמי בבית הילדים, יחד עם ילדי הקיבוץ הבוגרים.

הודו לאדוני

שמחתי שגם הוא הגיע אתנו לקיבוץ, אהבתי אותו, הוא לא נשאר במושב כמו ידידי הפרות העגלות, הכלב וחצי הפרד.
שמהם נאלצתי להיפרד בצער רב. הוא תרנגול ההודו השחור והמפואר שלנו. בקיבוץ הוא הושם אחר כבוד בכלוב ברזל
של עגלים ברפת.
"הוא יעבור בקרוב לפינת החי של הילדים, כאשר יבנה לו מקום מתאים", הבטיח לי אבי.
בבוקר למחרת, אחרי לילה ראשון בלי אימא בבית הילדים, הלכתי לרפת לבקר את תרנגול ההודו שלי.
והנה אין יוסף (תרנגול ההודו) בבור (בכלוב). דם ונוצות מילאו את רצפת הכלוב. בעיניים דומעות שאלתי את אבי מה קרה?
"מצטער, בלילה טרפו אותו התנים," השיב אבי.
עם כול הצער קיבלתי את תשובתו, עוד מהמושב הכרתי את פגיעתם הרעה של התנים.
שנים רבות אחר כך, נודע לי שלא התנים טרפו את תרנגול ההודו האהוב שלי, אלא חברי הקיבוץ בקומזיץ שערכו להם הורי.

קבלת פנים

לילה אחרון עם אימא, לילה ראשון בקיבוץ, בבוקר שמנו את תרנגול ההודו השחור בכלובו והלכנו לבית הילדים.
הורי הלכו לעיסוקיהם ואני נשארתי עם ילדי הקבוצה הבוגרת של הקיבוץ, כולם זאטוטים כמוני בני ארבע/חמש והמטפלת.
ההיכרות הייתה מנומסת להפליא, כמו שצפוי מילדים מחונכים להפליא. אך שמתי לב שהילדים האחרים מתלחשים ומחייכים
שלא מתוך ציונות סוציאליזם ואחוות עמים, נדרכתי וצפיתי לבאות.
הבאות הגיע מהר למדי, המטפלת שלחה את כולנו לשחק בחצר. ברגע שהיא סגרה את הדלת, שלפו הקיבוצניקים הוותיקים
מקלות מתוך מחבוא והסתערו עלי בצעקות מקפיאות דם. נסוגותי ואז ראיתי מקל גדול מוטל על האדמה. הרמתי אותו והסתערתי לעבר
הוותיקים שלא צפו זאת ונמלטו כול עוד רוחם בם. כך קניתי את מעמדי והפכתי לאחד משלנו. כאשר הגיעו ילדים חדשים לקבוצה,
עמדתי בראש ההסתערות עליהם והם כמובן נשארו "לא שלנו", עד שהוריהם גאלו אותם מאתנו ועזבו את הקיבוץ.

בית ילדים קיבוצי

בבית הילדים הקיבוצי בילינו 21.5 שעות ביממה, את 2.5 השעות הנותרות בילינו בחדר ההורים.
בסיום הבילוי המשותף עם ההורים, הלכנו איתם לבית הילדים שם עברנו לאחריות המטפלת, אכלנו ארוחת ערב,
אחד ההורים חיכה בסבלנות עד ההשכבה והיה יכול לשבת על מיטת ילדו, לספר סיפור, או לשיר שיר ערש,
פעמים רבות זו הייתה קקופוניה מושלמת. אמי כדרכה במשיכה בשירי ערש פטריוטים למשל:
אופל בהר הגלבוע
סוס דוהר מצל אל צל
קול זעקה עף גבוה
בשדות עמק יזרעאל
מי ירה ומי זה שם נפל
בין בית אלפא ונהלל
ברור שאחרי שיר כה מרגיע נרדמתי בשלווה.

קרא עוד