Skip to content

אודות בועז רוזמרין

הגעתי לגיל שאפשר להתחיל, בעשור השמיני של חיי אני כבר צופה לעבר הרימה והתולעה שיבואו לחגוג עלי.
וכדברי השיר ומה אני אשאיר אחרי? האם אשאיר איזה דבר?
אחד הדברים שאשאיר הוא הנצח הדיגיטלי הזה. אפשר לראות בו את השארות הנפש.
אנשים שהכרתי בחיי יכירו אותי אולי מחדש, אנשים שלא הכרתי יאהבו או ישנאו אותי ואת כתיבתי.
שתי הברירות נהדרות רק אל תישארו אדישים.

ועכשיו לספירת מלאי והפעם מהסוף
שלושה עשר מי יודע? שלושה עשר אני יודע! שלושה עשר מיליון רימות ותולעים יכרסמו אותי בקברי.
שנים עשר מי יודע? שנים עשר אני יודע! שנים עשר ראשי ממשלה שמזמן הפסקתי להתפעל מחוכמתם.
אחד עשר מי יודע? אחד עשר אני יודע! אחד עשר מחברי שנהרגו במלחמות ישראל
עשרה מי יודע? עשרה אני יודע! עשרת אלפים עוקבים (לפחות) שאני מקווה לגייס לבלוג הזה.
תשעה מי יודע? תשעה אני יודע!, תשעה מ"מ קוטרו של קליע העוזי, קוטרו של המוות.
שמונה מי יודע? שמונה אני יודע! שמונת הרומנים ההיסטורים בסדרה ההגדה לבית חשמונאי שיש לי יומרה לכתוב.
שבעה מי יודע? שבעה אני יודע! שבעה קנים למנורת בית המקדש שהיא גם סמל המדינה.
ששה מי יודע? ששה אני יודע! שישית מים מינרלים שהטמנתי באדמת בנגב במסעי בשביל ישראל.
חמישה מי יודע? חמישה אני יודע! חמש צלעות לפנטגון בוושינגטון DC שישמור עלינו מאויבינו ומעצמנו.
ארבעה מי יודע? ארבעה אני יודע! ארבעת ילדי.
שלושה מי יודע? שלושה אני יודע! שלוש מלחמות צודקות ואוויליות בהן לחמתי כצנחן וגם שלושת נכדי (נכון לעכשיו)..
שניים מי יודע? שניים אני יודע! שתי נשים שילדו לי שלוש בנות ובן.
אחד מי יודע? אחד אני יודע! אחד מחנה הפליטים עין חילווה בלבנון בו נפצעתי מאש כוחותינו. וגם בת זוגי וגם מדינת ישראל האחת והיחידה שיש לנו.